Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1881-01-01 · Heft 1 (Januar 1881) · p. Seite 20

20 Handschristliches aus München. Aber auch manche (S1t'lännu\ou oou Abraham ^bu Sfva *), La- ןי ul Zu Genes. 0.^, I : דזקשה ר" אברהם אבן עזיא היי' אץ פירירה זי עד שירדו אבותינו לפצעים אלא ב״בישנה שהיי ייסף היה בן שבע עשרה שנה בפבירתי והיא היה בן שלישים שנה בעפדי לבני תרעה וז׳ שני הישבע ושתים שני הרעב הרי כ״ב ואז יידו אחיו לפצייבם יאם בן היאך יביל להיות שבתון השנים הללו ילדה אשת יהירה ע" ואונן ישירה יכת׳ וירבו היפים לתפת בת שיע אשת יהירה ואחיי כך נתעברה תפי פיהודה וילדה פ יין יזיח יפיץ הוליד חצרון והפול קורם שי* דו ל פצר ים ויש ל ופר דאי; ל ת פיה על זה ׳שהר י דייית הראשונים 0 היו פילירים לשבעה שיים . ... כך פירש חזקיני. HU. 18 a. Tic ßan*e ■ Stelle iit ווי uuii’vem flc‘0 wetten .V 0:. ierte uiet uuw'v ncljaltcu.;^cljuba b. b'lcaiav bat demnach au* na einen Z. 0’. een non zu Genes, neschöpft. Tie* zech! auch eine in Ta alb Sefeuim ‘du 0 citivto O'rklarnng des Z. b'. zu Genes. 7*'׳, :;.V b) Zu b'i'ob, •1,:,פרוע לא יבער הסנה ^תין זה?״1שין הבעירה פפש :י •שדתלי ברתוב והסנה ביעי כאש אד^א הוא לשין׳ בליין כפי בערתי הקדש פן הבית כלופי פרוע איני פתבעי פי העילם יהתיגים פיביח כי שתיגם אינקלוס פא דין לא פיתיקד אסנא. וה:ה הסנה ביעי־ באש תרני׳' דה א אסנא בוער יהחבבם אבן ע ז יא פירש שהיא >ogi. Aaebmani z. St.! |בכעיר) באשתא 15 לשון הבערה פפי,ש יפיר בתפיחה פרוע י-הינני אי ב ל יכן י־*־1» יבער הסנה.. '1)1. 07;1. Ticic Stelle ist oftenbav midi am;weit e u Oieeemion oev I. (5. Sommemaro ב^תיר עד־*' ספי שפירה הנקייא קצר (ed. Oieggio, Prnn 1840), tveun auch nicht wongeuen citi 1־t. Doch eitut Zehnda t>. Ü’lcanu auch nach der c v sr e n Oie een sw n ded ,V 0'. 0 online nt aiw zu Drodne׳. Vgl. D. S. 17 ׳- die Orklaiuug zu Si nd. d.'>, h>. Zn der lurzerei׳. ^lusgabc des I (5. in die dortige Sikiarung gar nicht vorhanden. c) Zu Teiltev. w, 0: נסעו פבארורה בני יעקן פיס*ה ישכב פת אהין והלא בהר ההר פת אלא בהי ההי פת אררן יישם נקבר •־הי ההר היה בחית שיד1 הר והיה גבה ס-הד יכל אותי "שפנה פסעיה שהיו פה יי הדר עד פוסרה רואין פאחריהם אח קבורתי שד אהרן וכיאה, להם כאלו הוא חי ושרוי ביניהם אכל פשבאו לפוסרה נתעלבם פחם חודו של הר הה־ ינתעלבם כיהבם קבורתו של י-תהרן אז הכירו בעצפבם שפרה אהרן, כך פירש ר׳ א ברה סם אבן עזרא ד ש" י פי' כענקי ^תחר s M. 110 a. Diese Stelle ist in unseren I. E. Ausgaben nicht auszusmden. Der Vers, hat sie also wahrscheinlich ebenfalls der ersten Aeeension dee» I. 15. Commentarc׳ eutnommen. Mein verehrter Lehrer, l)r. David A »sin, dem ich die Stelle milgeiheilt, schreibt mir hierüber: ״Jbn Esra ist hier jedenfalls irrthüm-!ich genannt. Denn diese Erklärung beruht schon auf der ingeniösen Erklärung des רפכ״ן, verwandelt jedoch dessen plausible Auffassung in eine überbietende spitzlptdige."