Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1897-01-01 · Heft 13 · p. Seite 612

612 Ihis Frouiulsehaftscpignnnin ׳Inda Ihilowi's. können, wenn er die Purallelstcllen, di(‘־ er seihst (S .r)(U Anm. 10) anführt, aufmerksam gelesen hätte. Kr hätte. gefunden, dass im Sehir hn-Schirim rabha zu 4-, dessen Text mit dein des Jenisehalmi am meisten ühcreinstiimut, der Schlusssatz lautet: כיסויה בידיגי "צלא לד,ראוהו לאים לעולם, ln der Toseftn (Joina 11. 7, 1 .<ןS4, Z. 2f>) heisst es dafür: *צבועה רדהה בירס של ביה אבא שאין נויאין אוהו "1בל ארס. Und in de!• Baraitha des babylonischen Talmuds (joina 38 a): *צבועה היא בידיגו שאין מראין אוהו לבל אדם. Also überall ארם, hez. בל ארם. für בירי־־ה. Di!‘, Stadt Bcrytus muss sieh auch weiterhin in das Bereieli der Yermuthiiugen über ihre Spuren in der Litteratur dos Talmuds und Midrasch bescheiden zuriiekziehen, während sie auf das Erwahutsoin in der Bibel wohl ganz wird verzieh teil müssen. Bari aber, der Sitz jüdischer (Jolelirsam־ Ueit im frühen Mittelalter, darf mit ,,grosser Wahrscheinlichkeirk den Ausspruch erheben, schon in der IVsikta rabbathi erwähnt zu sein. Die ,,״•rosse Sicherheit‘4 mit der K. Herrn Israel Levi und mich diese Behauptung ausspreehen lässt, ist vielleicht durch die Beleuchtung seiner gegentheiligeu Ausführungen eine grössere geworden. von Prof. Dr. David Kaufmann. שלום שלום רב לשלמה ייט אל אליו בגהר פישון השם לילוהי שמירים ובער חליי דמעי לשין היא וגררו גרשו גומי מה לי אהרון מר, לי ראשון Alexandrien und Bcrytus״ sagt, beruht auf einer vorhergehenden Baraitha, in der erzählt wird: שי ביר. אבטיגב היו בקיאין במעשה דקערר. ובמערה עשן ודא רצו לימד שיחו והביאו אומגים מאיבסנדריאה־!