Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1937-01-01 · Heft 5 · p. Seite 423

Bemerkungen zu ibn Esra dem ״Historiker 423 scheinen der!.Folge, habe ich, da weiter geplante Fortsetzungen unterblieben, als blutjunger Student einige Randbemerkungen zu diesem Aufsatz geschrieben, aber auf Bitten Prof. Dr. Berliners, des Mitherausgebers des ״Magazins6‘, damals zurückgestellt. Heute, da nun kein Grund mehr gegen diese Veröffentlichung vorliegt, gebietet es wissenschaftliche Gewissenhaftigkeit, diese Randbemerkungen — allerdings in aller Kürze — zum Abdruck zu bringen, damit nicht weitere Irrtümer entstehen und ibn Esra Fähigkeiten zugemutet werden, gegen die er sich ganz gewiß selber gesträubt hätte. Schon Biach und Freund, beide Schüler Rosins, haben in einem kurzen Aufsatz zum ersten Teil dieses Aufsatzes Beriditigungen beigesteuert2, doch bedürfen auch ihre Mitteilungen der Ergänzung3. 1. [XYII 232]. Zu Gen 1011512: מן הארץ ההוא 'צא אשורויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח.4 ואת רסן ב י ן נ י נ ו ה ובין כלח הוא העיר הגדולה; hat die von neueren Exegeten als Glosse bezeichnete Stelle: ״הוא העיר הגדולה schon im Talmud b. Jömä 10a eine Diskussion ausgelöst, indem R. Josep sagt: תני רב יוסף אשור וה סילק. רבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח. נינוה כמשמעו, רחובות עיר זו פרת דמישן. כלח זו פרת דבורסיף, ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדולה, רסן זה אקטיפפון, היא העיר הגדולה איני יודע אם נינוה העיר הגדולה אם רסן העיר הגדולה כשהוא אומר; ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים (יונה ג, ג,) הוי אומר נינוה היא העיד הגדולה. So auch מד, בראשית רבה, Ed. Warschau 1867, Par. 37, S. 39a, 7; Tobia b. ’Elfeser in seinem מדרש לקח טוב, ed. Buber, Wilna 1884, Gen S. 52; ילקוט z. St. u. מד׳ אגדה, ed. Buber, Wien 1894, i 24, z. St. iE. bemerkt hierzu im gK. z. St.:;היא העיר הגדולה הקרוב אלי שהוא דבק עם ויבן את נינוה. ולהיותו דבק עם רסן או עם כלח איננו רחוק. 2 MWdJ., Jahrg. XVIII, 256 f. 3 Das assyrisch-babylonische Gedanken gut, das Feuchtwang herangezogen hat und auf welches er besonderes Gewicht legte, übergehe ich absichtlich, weil es schon zur Zeit des Erscheinens sehr anfechtbar gewesen ist, seit 46 Jahren, die seitdem verstrichen sind, aber dieses Kapitel menschlicher Kultur« und Literaturgeschichte eine solch grandiose Erweiterung erfahren hat, daß selbst damals allgemein anerkannte Theorien und Ansichten durch das herangebrachte, ungewöhnlich große und wertvolle Material einer gründlichen Revision unterzogen worden sind. 4 Gunkel, Genesis (in Nowacks, Handkomment, z. AT.), Göttingen 1901,