Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1935-01-01 · Heft 2 · p. Seite 165

Zewi Hirsch Chajes' Verteidigung der Schriften־ Maimimis 165 der Orthodoxie es nicht wagte, seine bedeutenden Forschungen bei Lebzeiten zu veröffentlichen, und S. J. Rapoport sich als Rabbiner in Tarnopol nicht behaupten konnte und schließlich Galizien verlassen mußte3, scheint ihr jüngerer Zeitgenosse, der Zolkiewer Rabbiner Zewi Hirsch Chajes, sich hoher Achtung und Wertschätzung bei Maskilim und Orthodoxen zu erfreuen4. Vorbild für seine jüdische Weltanschauung war ihm Maimonides, dessen Schriften, seiner Meinung nach, auch den ״Irrenden״ seiner Zeit Wegweiser sein könnten5. Er schreibt daher eine kurze Einführung in Maimonides’ Werke6 und ist davon über׳* zeugt, daß seine Lehren über die Wunder, die göttliche Vor** sehung und die Willensfreiheit auch die Wunden des 19. Jahr?• hunderts heilen könnten, wenn die Rabbiner sie in geeigneter Weise im Volke verbreiten würden7. Bei dieser unbedingten Verehrung der Persönlichkeit des Maimonides ist die Schärfe begreiflich, mit der er die zu seiner Zeit erhobenen Angriffe auf dessen Werke8, insbesondere die 3 VgiL Dfubnow, &. a. O. S. 167—169. ־ 4 ׳ Vgl J. Bodtek, ״) כתד תורהBiographische Skizze des . . . Hirsch Ohajoth") in Sterns כוכבי יצחק Heft 19 (Wien 1854)r S. 49—51. S. auch dien Brief dies Lemberger orthodoxen Rabbiners Jakob Om stein an Chajes, den letzterer seiner Schrift תפארת למשה voranscMckt 3 דרכי משה S. 8a: ״בדורנו שתים רעות עשה עמי. כי אף אלו שלא יצאו עריץ לידון בדבר החדש להצטרף לכת החדשים, בדמ פרצו במעשה המצות, וקצתם עברו הוק בשתיהם כובתם ומעשיהם אינם רצוים: ואין כוונתי כאן רק להראות כי רפאות'תעלה שהביא הרב ז״ל לרפאות נגעי זמנו, להדריך הנבוכים בדרך האמצעי המיושר והמסולל... ואדמה כי יוכשרו דבריו לרפאות גם חולי זמבגוי" (s. auch daselbst S. 7, Sp« c—d). 6 Chajes hat zwei Aufsätze (״מאמרים״) über Maimonides verfaßt: Der eine תפארת למשה ist ausschließlich der Widerlegung der Einwände gegen die Werke Maiimbniidies gewidmet, der andere דרכי משה dient in seinem ersten Teile meistens demselben Zweck, während1 der zweite Teil mehr eine Einführimg ist und1 folgende Überschrift hat:״תועלת ספרי הרמביים להשלמת הכמת התורה״ Beide Schriften sind in! dem Sammelband: עטרת צבי (Zolkiew 1840) erschienen. 7 דרכי משה S. 13 a: 'י ספריו ודעותיו האמתיות של רבינוז״ל••• כלם המה ע״פ התורה והקבלה הנכונה, ורק ע״י בירור אלו העניבים פעל להורות דרך לבבוכי זמבו, ואם •גם אנשי דורנו יתנו לב ע״ז לבנות בבין אדיר ע״ם יסודי הדת אשר קבע לנו, גוכל לקוות כי גם אנחנו נרפא, ובפרטות אם גדע החוב המוטל על רבני הדור אוי התקוה נכונה כי ירוה לנו•*, s. auch daselbst S. 13b—d. 8 Im Vorwort zu תפארת למשה S. 2 b^heißt es unter anderem: ״ ♦ ״המתלוננים מאנשי אשכנז אשר כל מגמתם היום רק לרדוף אהר חדשות בדת * והטוענים מאנשי איטאלי׳ המה 3תחנכו מהבמשבים לבעלי הסוד אשר מאז באו על הרמב׳י״ס בעלילות, ונמשכו לבסוף גם המה אחריהם•"*