Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1933-01-01 · Heft 6 · p. Seite 430

430 Henoch Yalon Rappoport1 der von ihm angeführten Beschwerde Ibn Ezras (zu Koh 5ג) gegen l£alir שחבר יום עם פדיון ועליון die Bernerkung bei, daß יותר קרוב שתפס הראבדע את הפיוט ברוך ד׳ יום יום הנמצא אצל האשכנזים בזמירות של שבת . .* ובנעבור שהוא כדרך רוב פיוטי האשכנזים באורח פיוטי קליר, חשב שגם זה ממנו. אולם חתום בו 4 .. שמעון בר יצחק. Doch lassen sich solche Reimungen auch in echt kalirischen Versen nachweisen: 1. Im Silluk für Schabbat-haHodesch 2טוב נקרא ראש מראשון, reimt sich das aram. עירין mit dem bibl.-hebr. בוערים und מפארים; 2. ebendaselbst das gleichfalls aram. קדישין mit מתחדשים und מתקדשים (S. Baer, Siddur S. 703); 3. in der Kina תישן... מבשן ... לממשן... נפשם: 3זכור אשר עש. Ebensowenig nimmt der Autor der ,,Kerobas zum 9. Ab über die 24 Priesterordnungen“ (Nr. 14, ,, Jescheb’ab“, Pijut II)4 5 Anstand, den Eigennamen Haspith-Schuhin mit ,משוחים שלוחים und שלחים zu reimen. Bei dem Deutschen R. Schim'on bar Jishak haben wir schon oben יום sich mit פדיון und עליון reimen sehen. In אשר מי יעשה 5כגבורותיך, einem Silluk für das Schaharith-Gebet des zweiten Tages von Rosch haschSchana, dichtet er, inmitten einer Reihe von auf יםausgehenden Zeilen, eine solche auf din (Mahzor Heidenheim, 1832, Bl. 31). In ,שבטי יד, einer Kerobä für den siebenten Tag des Passahfestes von demselben Autor, stehen sich יום ,פדיום und צביון gegenüber (Mahzor Heidenheim, 1832, Bl. 35). Bei den Urhebern dieser Praxis, den palästinensischen Paitanim, ist sie nur aus dem, anderweitig gesicherten, Gleichklang des ם und ן zu erklären. Die obige Darstellung macht natürlich keinen Anspruch auf Vollständigkeit. .תולדות רביברבתן וכו, בכורי העתים כרך סו עט׳ 106; בהוצאת ורשא תרעג, עט׳ 210 1 2 I. Davidson, Thesaurus of Mediaeval Hebrew Poetry II, 127: 3 מחזור כל השנה כמנהג איטאליאגי, ליווינו, תריו, חלק א׳ דף קע״ז מחזור רומא, בולונייא ש־—שא. Bezüglich der k:alirischen Autorschaft dieses Pijuts, 8. d. S. D. Luzzatos Einleitung, S. 26 a. E., Stichwort הקיבות והנחמות; und Landshuth, Ammude ha-Äboda I, S. 42. Der Dichter nimmt auf die Erzählung in Ekha Rabbathi I 16 אספסיאנום מלא שלש ספינות Bezug. 4 P. Kahle, Masoreten des Westens I ט. 5 s. Davidson, a. a. 0. I, Nr. 8307.