Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1929-01-01 · Heft 5 · p. Seite 292

292 Fragment ו מיתרונן כלפי למעלן ולא זו ממית עצמו כעניות צד שצריך לישב באשפה ובלו הבגדים שצליו. Der Midrasch zu c. 2,1 bis 19 fehlt im Fragment, p. 46 a beg. יכול כשם שאני גוור גזירות כך תהיה נווד ומצליח, אלא מצלה אני עליך כאילו קיימתה כל דבר שיצא מפי, darin sehe ich die Fortsetzung von ed. מלמד שהקב״ה גוזר גוירה למעלה והצדיק מבטלה מלמטה, statt מצילו und ממקום (S. 51) liest Fragment richtiger בצילו und במקום. Buber erkannte, daß S. 52, Z. 1 nach הקציר etwas fehlt, s. Anmerkung 2. Fragment bietet uns die nötige Ergänzung, indem wir lesen: כשצת הקציר דכתי׳ ויגדל הילד ויהי היום ונו׳ ויאמר אל אביו ראשי וגו לא ניתנסת בו באותו היום אילא להודיע וכוי. עושי מצוות בוא וראה מה גדול הוא מתן שכרן של עושי מצוות שעל ידי פת לחם חיו מתים שלא בזמנם שני פעמים וכר. Im Fragment fehlt der Satz zu c. 3,1 von התחילה bis התחילה und hat denselben zu v. 2. Zu P. 53, c. 3,14 hat Fragment einen Zusatz, der liest: הפסוק הזה אמרו ר, מאיר על אלישע בן אבויה בשעה שמת א׳ לו ר׳ יוחנן וכך צושים אילא לכשיבא יום הדין אני נוטל בידו ומכניסו לגן צדן מישהוא מבקש יוציאו מידי♦ Das Fragment schließt mit der Erzählung vom Hasid, S. ed. 55, 2, 5, mit Varianten. Zur Geschichte der Halacha. Di© Entwicklung der Asm achta im talmudischen Recht1. Von Rabb. Dr. Naehum Wahrmann in Breslau. Der in amoräischer Zeit entstandene Terminus Asmachta (אסמכתא) kommt nur im babylonischen Talmud vor und dient hier zunächst zur Charakterisierung einiger tannaitischer Lehrsätze2, dann wird er auch auf eine Reihe anderer Fälle angewandt, aber ohne daß der Talmud den Begriff selber irgendwie näher bestimmt hätte3. Diesem Mangel suchten dann die Kommentatoren des Talmuds und die Dezisoren abzuhelfen; dadurch ist eine Fülle von Definitionen 1Außer den hier angeführten Q u e 11 e n ist noch folgende Liter a t u r zu vergleichen: J. S. Lamperonti, פחדיצחק Bd. II, Lück 1864, S, 198 ff.; B. Goitein, כסף כבחר, Lemberg 1865, Kap. 24; M. Guttmann, מפתח התלמוד, Bd. lila, Breslau 1924, S. 276 ff.; derselbe in MGWJ, Jahrg. 68, S. 199 f.; Ascher Gulak, יסודי המשפט העברי, Bd. I, Berlin 1922, § 21; Z. Frankel, Der gerichtliche Beweis nach mosaisch-talmudischem Rechte, Berlin 1846, S. 376 f.; M. Bloch, Der Vertrag nach mosaisch-talmudischem Rechte, Budapest 1893, § 27 ff.; M. S. Zuckermandel, Tosefta, Mischna und Boraitha in ihrem Verhältnis zueinander, Bd. II, Frankfurt a. M. 1909, S. 294 ff.; J. Jacobsohn, Aleatorische, insbesondere Glücks vertrage nach jüdischem Recht in der ,,Zeit- Schrift für vergleichende Rechtswissenschaft“, Bd. 40, Stuttgart 1923, S. 290 ff.; Solomon Zeitlin, Asmakta or Intention in ,,The Jewish Quaterly Review“, New Series, Bd. XIX, S. 263 ff. i 2 M. Baba Mezia, V, 3; M. Baba Bathra, X, 5; M. Sanhedrin, III, 3; M. Rösch ha־Schana, I, 8; B. M. 48 b; vgl. auch T. B. M., I, 9, 10 ed. Zuckermandel S. 372/73; a. a. O. IV, 1, ed. Z. S. 379; j. B. M., V, 3, 10 b. 3 B. M. 66a, b, 73 b, 104 b, 109 a, 117 b; B. B., 168 a, 173 b; Sanhedrin, 24 b; Nedarim, 27 a, b.