Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1929-01-01 · Heft 3 · p. Seite 133

133 איתמר עלה א״ר יעקב א״ר יוחנן וא׳־ל א״ר ירמיה א״ר שמעון בן לקיש רבי אבין ורבי אילעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי בטובח צ״י אחר ובי זה חוטא ווה מתחייב אמר רב א אמר.רחמנא נובו׳ מתקיף לה מר ווטרא וכו׳ אי בטובח ע״י אחר מ״ט דרבנן דפטרי1 2 מאן חכמים רבי שמעון היא דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה וכו׳ סבר3 לה כרבי יוחנן הסנדלר דתניא המבשל בשבת וכו׳ מ״ט דר״י הסנדלר וכו׳ פליני בה רב אחא ורבינא וכו, טובח לע״ו כיון דשחט ביה פורתא איתסר ליה אידך כי קא טבח לאו דמריה קא טבח אמר רבא באומר בגמר וביחא הוא עובדה שור הנסקל לאו דידיה הוא דקטבח אמר רבה4 5 הב״ע כגון ובו׳ ור״מ סבר לה כרבי יעקב וסבר לה כר״ש ס״ל כר״י וכו׳ וס״ל כר״ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי. רכה אמר לעולם בטובח ע״י עצמו ור׳׳מ לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ושאני הני דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אצ״ג דמיקטל משלם ואזדא רבה לטעמיה דאמר רבה היה גדי גנוב וכו, ואמר רבה היה גדי גנוב ובו' וצריכא וכו׳ א״ר פ פא היתר, פרה גנובה וכו׳ א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי רב פפא פרה אתא לאשמעינן וכו' אמר רב א הניח להן אביהן וכו׳ איכא דמתני לה ארישא וכה ומאן דמתני לה אסיפא אבל רישא לא והיינו דרב פפא. בשלמא רבי יוחנן לא אמר כריש לקיש וכו, ואודי לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר רבי יוחנן אמר חייב ור״ל אמר פטור וכו׳ איתיביה .ר׳־ל לר״י וכו, א״ד איתיביה ר״י לר״ל וכו׳ אמר רבא ומי איכא למ׳יד וכו׳ והתני דבי חוקיה מכה אדם ומכה בהמה וכו׳ אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתית שוגגין כ׳יע לא פליגי דפטורין כי פליגי בחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ר״י אמר חייב וכו, ר״ל אמר פטור בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקות כחייבי מיתות היק דיבתה תורה אמר אביי אתיא רשע6 רשע, רב א אמר אתיא מכה מכה א״ל רב פפא לרבא הי מכה •אילימא וכו׳ אנן הכאה הכאה קאמרינן וכו׳ א״ל רב חייא לרבה ולתנא רבי חוקיה וכו׳ א״ל רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא שחידשה,תורה בקנס ואע״ג דמיקטל משלם מתני, כמאן מוקים לה אי כר׳־מ וכו, על כרחך כרבי יוחנן סבירא ליה א״ל רב מתנא לאביי לר״ל דאמר וכו, מאן תנא דפליג עליה דרבי נחוניא בן הקנה אי רבי מאיר אי רבי יצחק. Wir haben diese auf über acht Seiten sich erstreckende Suggia nur soweit ausgezogen, als es unbedingt notwendig ist, um einen Ueberblick über sie zu erhalten und ihre Grundzüge zu erkennen. Die Grundzüge der Suggia sind folgende: Ausgangspunkt ist der Widerspruch zwischen der Mischna in Kethubot und der in Makkoth. Hierauf: 1. Die Antwort Ulas. 2. Die Antwort R. Jochanans. 3. Die Gegenüberstellung dieser zwei Antworten und die sich daran anschließende Suggia. 4. Die Antwort Resch-Lakischs. 5. Die Antwort Resch-Lakischs gegenübergestellt der Antwort R. 1 B. K.: שאבי הכא דאמר קיא• 2 B. K.: דפטרי א. בל ר י מאן• 3 B. K.: אמרי סבר• 4 B. K.: יבא* 5 Num 3531• 6 Dtn 252.