Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1928-01-01 · Heft 2 · p. Seite 156

156 arten in den uns ans anderen Quellen bekannten Agadot aufweist, die teils auf wirkliche Varianten in den Vorlagen des Sammlers, teils auf eigenmächtige Aenderungen desselben zurückgehen. Diese Lesarten finden sich aber — abgesehen von geringfügigen Abweichungen, die in MH selbst an den verschiedenen Stellen anzutreffen sind — auch in den entsprechenden Stellen in AE, wie aus folgenden Beispielen zu ersehen ist. ae 4a: ר* עקיבא היה יושב־ ודורש בצבור והצבור מתנמנם בקש לעוררן אמר בזכות שרד, שחיתה מאה ועשרים ושבע שנים תבוא אסתר ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה. Sowohl in Bereschit r. 583 als auch in Midr. Esther 18 hat diese Erzählung einen anderen Wortlaut, in Ber. r. (ed. Theodor s. 621) heißt es: ר׳ עקיבה היה דורש (יושב ודורש) והציבור מתנמנם ביקש לעוררן אמר מה ראת אסתר שתמלוך על קכ״ו מדינה אלא תבוא אסתר שהיא בתי בתה שלשרה שחיית מאה וכ״ז ותמלוך על קב״ו מדינה. In MH 1 S. 334 lautet aber der Text wie in AE. ae 20b: ויקרע מרדכי את בגדיו אם, ר׳ יצחק נפחא שבטים קרעו על בנימין וכד ר׳ פנחם בשם ר׳ הושעיה אמר. השבטים גרמו לאביהם שיקרע היכן פרע להם ובו׳ יוסף גרם לשבטים שיקרעו היכן נפרע לו בעי וכד וכך בנימין גרם וכר וכך מנשה ובו׳ אמר ר׳ איבו לפי שלבש יעקב אבינו את השק לפיכך אינו נוהג אלא ככני אדם גדולים וכד. Die Quelle des ersten Satzes, des Ausspruches des R. Jizchak, zu dem Buber bemerkt זה לא מצאתי, ist Tanchuma Mikez 10; die folgenden Sätze finden sich in Ber. r. 8420 (ed. Theodor-Albeck, S. 1025—26) in stark verändertem Wortlaute. Die Agadot mit den Charakter i s t i ־ sehen Varianten in AE finden sich aber ebenso in MH I, S. 566 und 654. ae 29a: תנו רבנן ארבעה פתחו באף ונלקו באף ואלו הן הנחש לכו,. Die Quelle dieser angeblichen Baraita ist Ber. r. 192 (S. 171) und 886 (S. 1084). In der ersten Stelle ist der Autor dieser Agada ר, חננא (חנינא) בר סנפן und in der zweiten ר׳ חונא (יהודה) בר, סימון. In MH I, S. 597 heißt es aber ebenso wie in AE: תנו רבנן ארבעה בתחו באף ונלקו באף וכד, während das. S. 87 der Ausspruch gekürzt ist: תאנא הוא פתח באף תחלה והוא נלקה תחלה. Es ist nämlich auch sonst eine Eigentümlichkeit des MH, midraschische Agadasätze mit ת״ר oder תאנא einzuleiten, vgl. z. B. MH I, S. 65, 109, 131, 537 und 636. Ebenso AE 31a. Die weiteren Beispiele sollen hier nur kurz angegeben werden. ae 2a f. (בצאת לפני החלוץ) MH 11 144. ae 3a f. (אכרם הוא אברהם) mh ii 56. ae 9a und 29a1 (אחד מששה שהועילה [שלא הועילה] עצתן) mh 1180. 1 Hier ist die Fortsetzung der Agada (was Buber entgangen ist), wie sie sich auch vollständig in MH und im Midrasch שלשה וארבעה, ed. Wertheimer S. 47 f. findet.