Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1926-01-01 · Heft 3 · p. Seite 171

171 יד) יצא בהסכמת אלופים כל החברא של הקברנים שני דיעות מן הבוררים יהי' הרוב, אע״פי שהשלישי. לא יהי' דעתו לכך, כי השנים הוא הרוב, גם יצא בהסכמה אחת מחברא קדישא, הבוררים מה שיהי' בימים ההם מחויבים לעשות גבאי חדש ואינם רשאים לעשות כל הגבאים ישנים רק אחד חדש, ובאם הבוררים רוצים לעשות כל הגבאים חדשים בהסכמה אחת, רשות בידם, וכן להיפך באם הבוררים יסכימו דעתם בהסכמה אחת להניח הגבאים ישנים הדשות בידם ואין לשנות. טו) העץ1 2 חיים של כסף של קברנים יהי' תמיד אצל גבאי ראשון, וגם "הביקם" שהמעות בתוכו יהי' תחת יד גבאי ראשון, והתיבה שהמשכנות בתוכו יהי' אצל גבאי שני, וגם המפתח של ,,הביקם" הנ״ל יהי' ביד גבאי שני, והפנקס יהי׳ ביד גבאי שלישי, עץ חיים הנ״ל נשארו במשכן ת״י הרב מ׳ בער שהי׳ אב״ד ור׳־מ פה קהלתינו. ט!€ ואת* לדעת לכתוב לוכרון, הלא למשמע אוון דאבה נפשינו, ומים נגרה עינינו על מעשה המאורע, רעה ראינו בענינו פה ק״ק רויסטיץ בעצם היום יום חמישי ה׳ תמוז תע לפ״ק (1710 Donnerstag, 5.Tamus 470 3. Juli=) נמצא על בית עלמין פתע פתאום קברים פתוחים וילדים שהוקברו בקבורה זה שתי שבועות ויותר, אכלו הכלבים שה פוורה, גדול הפרצה מי יוכל לשערה, וצרה אל צרה נגשה, גם ביום ש״ק ז׳ תמוו תע נמצא עוד קבר פתוח ולא נשאר רק קדקדו של מוח, ואיזה צלעות קטנים ושערות הראש, מי שיראת ד׳ נוגע בלבבו ראוי להתאבל ולהתעפרה שקולה שריפתם כשרפת בית אלוקינו האולם והבירה, בכן התאספו יחד החברא קדישא של הקברנים ושקלו וטרו בענק כדת מה לעשות, ואחד החקירה והדרישה הלכו כל החברא קדישא בצירוף הרב הגדול ואלופים ב׳יד וכל לומדי תורה וביקשו מחילה מהעצמות הנותרים וגם גורו תענית על א:שים מנער ועד זקן טף ונשים וקיימו תשובה נוטריקן, בזכות וה לא יוסיף ד׳ ליסרה, ומושיע בעת צרה, ויאמר למלאך הרף בעם, ולא יעלה מות בחלונינו, ויציל אותנו מכל צוקה וצרה וכל ב״י אחינו. 1 Silbervasen, Torahsclimuck. Die Sammelbüchse mit dem gesammelten Gelde wurde beim ersten Gassier verwahrt, die Pfänder משכנות, welche in einem Kasten verwahrt wurden, hatte der zweite Gassier in Verwahrung. Die Begräbniskosten wurden nicht vor dem Leichenbegängnisse erlegt, sondern es mußte für jede Leiche ein Pfand erlegt werden (beim Tode sollen arm und reich gleich sein), die zu erlegende Taxe wurde erst nach Ablauf der 30 Trauertage bezahlt. 2 Zum ewigen Gedenken wird verzeichnet: Am 3. Juli 1710 fand man auf dem Friedhofe offene Gräber, Kinderleichen, welche wir 14 Tage vorher begraben, wurden von Hunden verzehrt. Auch am 5. Juli 1710 wurde ein offenes Kindergrab gefunden, von der Leiche war nur die Hirnschale, einige kleine Knochen und das Kopfhaar übrig geblieben. In wessen Herz noch Gottesfurcht, er trauere über diesen Brand, gleich wie über die Einäscherung des Heiligtums. Alle Mitglieder der Ch. k., gemeinsam mit dem großen Rabbiner (Isaschar Ber war zu dieser Zeit Rabbiner von N. R., vergl. oben § 15 und Flesch, Familie Flesch S. 20 n 2), den vornehmen Rabbinatsassessoren und allen Torahgelehrten baten die Knochenreste um Verzeihung und ordneten auch einen Fasttag für Jung und Alt, Männer und Frauen an; vergl. Flesch, etwas über die jüdischen Friedhöfe in Mähren, in Hickl’s jüd. Volkskalender, Jahr 1922—23,_S. 65.