Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1928-01-01 · 1927 (1928) · page 80

5 שאליה שאף הדמב״ם לא הצטמצמה על התמונה החיצונית בלבד ועל עניני טעם וסיגנון, אבל התפשטה גם על התוכן ועל הרוח הפנימי של תורת היהדות. ופה הגענו אל הנקודה הנפלאה שנקרה מבלי משים במוחות של רוב מבקרי הרמב״ם ודורשי נתיבות שיטתו. ׳וליתר ביאור. נמשיך הלאה את משל הבנאי שהתחלנו בו. התביעה היסודית שאנחנו תובעים בבחינת אחדותו של בנין שלם ויפה מצטמצמת לרוב על חיצוניותו שיל הבנין ועל הקיפו המופנה בבת אחת לעין רואים. אמנם בנוגע לפנימיותו של הבנין אין חקי האחדות יבולים לשלוט בו כבחוץ, ומה גם בנינים בעלי מדות יותר רחבות בטירות וארמונים בהברה יש בפנימיותם חדרים ותאים שונים המיועדים לשמש צרכים פרטיים ונבנו מתחילה לשם הצרכים האלה, ובכן לא היה ביד הבנאי להקפיד בהם כל כך על אחדות שלמה ורויצונית. - לא כן נהג הרמב״ם בבנינו. היא התאמץ להכניס אחדות גמורה, במעט מופשטת מבל פרטיות ומכל אינדיבידואליות לתוך בנינו, והוא דומה במעט לארמון מפואר רחב ידים שרעיון האחדות התגשם בו לא רק בתבניתו החיצונה אבל גם בהתוכן הפנימי. הרושם שהארמון עושה מבחוץ, עושה גם מבפנים. כלו הוא היכל יחידי גדול, בית אוצר המקבץ את רסיסי כל הקבלות והדעות וממונם לחטיבה אחת. הרעיון המרבד, אשר אליו נשא הרמב״ם את נפשו כל ימי חייו היה בעיקרו להכניס אחדות גמורה בתובן היהדות. מן הרעיון הוה ניוונים פשקיו והחלטותיו שעברו והתפשטו מן ההלכה למעשה המסדרת ענייני היהודי דבר יום ביומו, עד ההלכות שאין להן עסק עם החיים ההווים והממשיים, ועד האמונות וההשקפות על חידות קדם וסודות העולם ויוצרו. — בכל מקצועות התורה והחכמה ובכל ענפי החקירה והמדע אנו רואים את הרמב״ם בתור פוסק, כלומר בתור בורר ומנפה את החומר המקובל ומותח דינו עליו. הוא מקיים ודוחה כאחד: מקיים את הנראה בעיניו למוכשר וראוי לקיום, ופוסל את החומר שאינו מתאים ליסודות האחדות הדרושה לפי שיטתו. ככה אנו רואים את הרמב״ם מרחיק בזרוע את כל השיטות שלפי דעתו אכד ערכן בקביעת ההלכה. ולא רק בשאלות יום יום הוא עושה כן, אבל גם באותן השאלות שלפי טבען אין בהן נפקא מינה להלכה למעשה כמו בשאלות היסטוריות ושאלות פילוסופיות. — ובכן נעשה בנינו של הרמב״ם ארמון נשגב ויחיד במינו, אבל אין בו רק היכל יחידי רחכ ידים המאסף את כל היהדות לקהל אחד וציבור אחד - היכל בלי תאים ובלי חדרים, היכל שאין בו מקום למניינים מיוחדים - לקבוצות נפרדות ומיוחדות, לדעות שונית ושיטות שונות. במלה אחת, הרמב״ם בנה בנינו רק ליהדות בת מטבע אחת, ליהדות מרוכזת ומאורגנת בחייה הפנימיים והחיצוניים בהיקף כל אישיה, ליהדות בלי מחלוקת, בלי דעות שונות,