Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1924-01-01 · 1922 und 1923 (1924) · page 69

א. הודאתה הכללית של ד״אםטכתא*. השם הכולל לדרשות שהן על צד המליצה והרמו הוא "אסמכתא". ובא לפעמים נם בתמונתו העברית ״סמך. - הבבלי משתמש בתמונה הארמית »אסמכתא", אמנם במקורות שמתקופת התנאים וכן ביחש׳ נמצא רק הפעל »סמך"1). בשם אסמכתא אנו פוגשים לרוב בספרות שאחר התלמוד, כי הספרות התלמודית, כידוע, אינה מציינת את הדרשות לפי תכונתן רק במקום שהמשך הדברים או הכרח הויכוח מביא לידי כך. - נם האסמכתא היא אחד מן המושגים שלא באו עדיין לכלל בירור. אם על פי החומר היותר שופע שמחתימת התלמוד ואילך אנו מבקשים הוראתה של מלה זו, הרי הוא שם כולל לכל הדרשות שאין להם שייכות לפשט הכתוב2). וכבר התאזרח השם במובן זה נם בספרות הפילוסופית והכללית שבימי הביניים. ודי פה בזכר דברי החבר בכוזרי מאמר ג׳ אות עג. »יכול שתהיה להם סודות נעלמות ממנו בדרך פירוש התורה היו אצלם בקבלה בהנהגת שלש עשרה מדות, או שיהיה הבאתם לפסוקים על דרך האסמכתא שהם שמים אותה כסימן לקבלתם, כאשר שמו פסוק ויצו זד אלהים על האדם לאמור פיק לשבע מצוות שנצטוו בני נח, ויצו אלו הדינין, ה׳ זה ברכת השם, אלהים וו עבודה ורה, על האדם וו שפיכות דמים, לאמור זה גלוי עריות וכוי. כמה רחוק בין אלו הענינים ובין הפסוק הזה, אך אצל העם קבלה, ששבע המצות האלה סומכק אותה בפסוק הזה בסימן שמיקל עליהם זכרם, ושמא השני פנים יחדיו יש להם בפירוש הפסוקים או שיש להם פנים אחרים נעלמו ממנו". ויעוי׳ עוד יסוד מורא לראב״ע פ״ו, וכוזרי שני לר״ד ניטו וכוח רביעי מסי׳ שיה ואילך. - בהתאמה לוה מתבארת גם המלה מלשון סמיכות דבר אל דבר, כלומר לא קישור פנימי רר! סמיכות. הכותב בע״י ב״ב עד" ב ד״ה ע״כ יאמרו המושלים כ׳ ז הרשב״א ז״ל כתב בפירוש אגדות במם׳ ברכות בפ׳ אין עומדץ (אות צא) ובפ׳ הרואה (אות קיח) שכוונת חכמים ז״ל בדרשות סיד. להסמיכם אל הפסוקים בלשונות!) עי״ באכער, עקסעג• טערמ• 1 133-132« 11 13« 142—143« 2) פרטים בעבץ זה עי׳ ביהוד קריה ספר לר״מ מטראני בהקדמה• רבן בהקדמת ם׳ ארעא דרבבן לרי״י אלגאזי« רש״י ובעלי חום׳ מעירים כמה פעמים על דרשות שהן רק אסמכתות• עי׳ רש״י קידוש׳ נז, ב ד״ה רבא אמר» וקרא דאמרן לעיל אסמכתא בעלמא היא• ברב׳ כא, א תוד״ה ההוא• שברי! סח» א תוד״ה ואלו פאה» והא דדריש בת״כ יכול שאני מרבה קישואין וכו׳ אסמכתא היא• ב״ב קמז, א תוד״ה מנין למתנת שכ״מ שהיא מן התורה וכו׳ אלא אסמכתא בעלמא הוא• בכור׳ לד» א-ב תוד״ה ומי קנים בסוף» א״נ דספרי אסמכתא בעלמא היא• שם בד, א• תוד״ה ושני מיגין כ׳ וכל הנהו דרשות דספרי דמרבין אפי׳ קטניות ופירות האילן וירק לעגין מעשר» אסמכתא בעלמא נינהו וכה״ג אשכחן כל מילי דשבות ומשום מצרה דפ׳ משילין וכו׳ ואסמכהא בעלמא היא• ררמב״ם משתמש במלת דרש ת׳ אסמכתא• עי׳ םה״מ מל״ת מ״ה• וראב״ע בפי׳ לתורה בראש׳ א» כה» ושמו זה