Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1917-01-01 · 1916 (1917) · page 51

LXXX1V אים צו זיין וווא ער אבער לאחד חצי הזמן הדל מעכט וועקפארן אץ ער באותו הזמן ווייטר דט מחוייב צו הלטן שבתות ה־ אן וועלבן בעל סכום איין חצי שנה קיין שבתות קומט איז מחוייב בחצי שנה שלאחריו שבתות צו הלטן ו׳ מי שאוכל על שלחן אביו או חמיו או שאר קרובין לאחר החתונה עד שלש שנים איז ער ניט מחוייב שבתות צו הלטן וגם פלעטן איז ער ניט מהוייב צו הלטן ולאחר שלש שנים הוא כשאר ב״ב דהיינו שיעריכו אותו אלופי הקהל לפי ברכת הבית ואותו המעות יתנו לקופת פרנסת העניים ענייני הבה״ב א׳ מי שנותן לסכום עד עשרים פי׳ יחן נר של תפילה כל השנה מי שיתן לסבום עד שנים עשר הצי שנה ומי שנותן לסבוס עד ששד. פי׳ וששה בבלל יתן רביעי׳ שנה ב׳ לא יעשו נרות מן חלב רק מן שעוד. נ׳ אם יהיו שני כהנים או לויים חיובים בשבת אחד לא יהי׳ חיוב רק א׳ העולה ראשון והמחוייב ע־־פ הדין קודם ואם שניהם שוים ע*פ הדין יפילו גורל ואהרון או מפטיר ימברו כנהוג מי שנותן לנדן שני מאות ר־ט וירצה ליתן ב־ ר״ט לצדקה הרשות בידו לקרות שושביני׳ שלשים אנשי׳ ונם גלילה והוצאה שלו והחתן יהי׳ רביעי אבל אינו יכול להוסיף יותר משלשים אנשים הניל ה׳ היולדת אז איר ד׳ שבועות איז אויז ביום נ׳ ניט ערשט לב־־ה בשבת שלאחריו א־ז בעלה קיין הייוב ו׳ בל ב״ב מחייב לקנות מצות בב־׳ה בערך ד' סבומות שלו ואם לא יקנה מהייובים הגבאי׳ לנכות ממנו ד׳ סכומות שלו אע״פ שלא קנה סך ההיא ז׳ הייובים בשית יהיו הדיינים קודמים להפרנסים וימברו ששי ה׳ מי שאין לו מקום בב׳־ה וחייב מעות מצות שני רייכשטליד אל ימכרו לו שום מצוד. עד שיפרע קודם השני ר״ט הנ״ל ט׳ מי שיעמוד סנן ויוסף לקרות איש אחד שאינו מגיע לו יתן קנם א׳ ר״ט לצדקה י׳ החזן אל יעשה מי שברך יותר משני פעמים מאיש אחד חיץ מחתן ואורח או למי שיקרא שם לבתו הנולדת לו או לחלאים ח״ו יא׳ לא יקרא לילד למפטיר כי אם יהי׳ בן שמונה שנים ולא יקרא רק אחד בי״ט אחד ובסבות ובפבח יקרא א׳ בימים ראשונים וא׳ בימים אחרונים יב־ ב״ב המבה לחבירו בב״ה בשעת חתפילה מחריבים המנהיגים להודיע להשררה יר״ה בקנס עשרה ר״ט לצדקה יג׳ אין לכבד אחד בהגבהה וגלילה ביחד נ¬ ענעי המשפט א׳ אין אדם יכול לפסול האב״ד שהוא שונא שלו ב׳ מיד שיתן האב״ד כתב חרם ויניע אותו כתב ליד השמש מחריב השמש לעכב הכתב אצלו מע״ל מזמן שיניע לידו ולאחר מעיל תיכף דע־ נאך דיא ערשט•