Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1914-01-01 · 1913 (1914) · page 28

קפא (161.) נהכונם פרק ששי! בבא קמא הכונס צאן לדיר ונמלא‘כפניה בראוי רצתה והזיקה חיי׳. נפרצה"א) לעל פ*ד ם»י בלילה או שפרצוה״ ליפטים ןיצתה והףרה פטורי חוציאוה ,öd,l״ ם*" מ״ט ב-מ י י ס׳׳גמייתוס׳ם״ו הליספזץ חייבין♦ ה-וה-יי״ט ס-ח ה- י״׳ג וי-ד מכיל׳ בזיקי׳ פ״י ם׳ ולא פ׳ י-א ס׳ — —— -ולא מהי״ג לשמד כ״א ל״ו כ״ב ד׳ ב׳ כי״ה: ב) ב׳ י-נ פירוש. ג) מה״״גמםכ״בד' הכונם צאן וכר. לאחר שהשלים התנא דיני הבור שהוא השני של אבות נזיקין שהוזכרו בראש המסכתא התחיל לפרש דיני המבטח שהוא השלישי בהן(ובן פירש ב, מלאכת שלמה) והיינו דנקט צאן ולא בהמה כמו לעיל בפ״ב מ״א וג׳ ובפ״ה מ״ג וד׳ ומי במ״הג*) לפי שלא שייך בצאן אלא נזק המבעה וע* בב׳ נ׳־ה ע־׳ב: כראוי. כר כמו שדרך לנעול ובברייתא רב׳ שם איתא דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי וכן היא לפי החום־ פ״וה׳י-ט: ויצתה. טל ידי שנפרצה המחיצה ברוח שאינה מצויה או על ידי דחיקת הצאן בחזקה ז והזיקה. בשן וברגל 5 חייב צ״ל (בכה״ס פטור לא נעל בפניה כראוי ויצתה והזיקה חייב והא דפטור כשנפל בפניה כראוי היינו כשיצתה והזיקה עד שלא ידע שנפרצה המחיצה אבל כשיצתה והזיקה לאחר שנודע לו שנפרצה חייב וחני מילי ביום אבל אם נפרצה ונודע לו בלילה פטור שאין לו לטרוח לשומרה בלילה שלא תזיק והיינו דתנן נפרצה בלילה וכר פטור ור דהיא הדין כשנפרצה ביום ונודע לו בלילה ומשנתנו נשנית בלשון קצרה (וע׳ בתוספר נ״ה ע־ב ד־ה נפרצה ובמאירי בשמיק ובב׳ נ״ב ע״א ובמכיל‘ נזיקין פ‘ י־־א פ׳ ולא) זאיךלהעמיד הא תפרצה בלילה בשלא נעל כראוי ראם כן אמאי פטור. נפרצה. תיבת דיר משתמשת כר בלשון נקבה וכן א־תא לקמי בתלמוד עד כדון בשהיחה נדורה וכר היתה גדורה ובר ופרוצה אבל בטירובין פד ודא איחא הדיר כולו וכר היה הדיר חציו וכר וחציו וכוי וכן בבכורות ם׳ ע״א בדיר שיש לו שני פתחי׳ ז או שפרצוה ליסטים וכר. אי מיידי בשלא נעל כראוי ומשום הכי פטור לפי שלא נפרצה מחמת פשיטתו אלא על ידי הליסטים תקשה דרישא דנפרצה בלילה:מיירי בשנעל כראוי וסיפא או שפרצוה ליסטים בשלא נטל כראוי ואי מיידי בשנעל כראוי ק, דהא בלא טעמא דליסטים פרצוה פטור והחוספר שם ד־־ה או מפרשים דאיצטריך לאשמועינן דאפילו הליסטים פטורים כשלא הוציאוה (וע׳ ברשב״א) וכן משמע ממ״הנ ודק לפי זה שעיקר הצעת המשנה הי׳ נפרצה *) במ-הג לשמות; כ״ב ד". איחא כי יבער המבעיר חייב מכאן אתה אומ׳ הגכבין שפתחו את הדיר;ופתחו את המוקצה ויצאת בה מה והזיקה הגנבים סטורין ובעל הבית סטור שס ושלח את בעי׳ יצא זה שלא שילח. הוצי־אוה הגנבים הגכביםחייבים ובעל הבית סטור שנ" כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם נעל כראוי וכד סטור שס ושלח את בעי׳ יצא זה שלא שילח נעל שלא כראוי וכד חייב שנ׳ כי יבער ישלם המבעיר הייב לשלם וסירושו כנ׳ שהתנא שאל למה נאמרו שתי לשונות כי יבער וושלח את בעי׳ והשיב שלשון כי יבער באה לרבות ולשון; ושילח את בעי׳ בא^ז למעט הראשונה באה לרבות כשהוציאוה הגנבים והשניה באה למעט כשסתחו;את הדיר ויצאת מאליה ואת בעל הבית וג׳ לגרוס לס״ז בכה-ג יצא זה (בעל הבית) שלא שילח יצאו אילו(הגנבים) שאינה שלהן.