Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1908-01-01 · 1908 · page 33

קא (101) ה*ד ' « שור שנגח פרק שרישי(רביעי) בבא קמא שור שנגח ארבעה וחמשה שוורי׳ זה אחר זה ישלם לאחרון שבהן אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו יש בו מות׳ יחזיר לשלפני פניו האחרון אחרון נשכר דברי רבי מאיר. ר׳ שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח לשור שוד, מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנח. חזר ונגח לשור אחר שוד, מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז ווה נוטל חמשים ווה חזרא) ונגח א) כתובו׳ ס-י לשור אחר שוד, מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים ווו ושנים הראשונים דינרי זהב. פירוש. שור. תם ע׳ על הסידור לפ*נ ה׳ י״ב: ארבעה וחמשה. דרך המשנה לתפוס מספר הזה לומר דלאו דוקא הוא וע, בתוי־־ט לשבת ריש פ' י״ח ובמשנה למלך ה¬ לולב פ״ח ה״ז וכבר הוער עליו בגלי,ץ מהרשי׳א אבל לפי הדמיונות במשנתנו לקמי אין צורך להזכיר אלא שלשה*) ויתכן שינת ד' וה׳ שוורים ועדיין י׳ תם כשלא הועד בו בפני בעלים ובפני בי״ד(ראב״ד בשיטה מקובצת וע, בב׳ כ״ד ע״א תום׳ פ״ב ה״ב ופ״ד ה״ד וברשב״א כאן) או שראה שור ונגח וראה שור ולא נגח וראה שוד וננח ואחר נגיחה שנייה ראה ב' פעמים או נ׳ שור ולא נגה דאפילו מועד לסירוגין ליכא (רש״י וע׳ ב' ל־ז ע״א); ישלם לאחרון יכו'. נ׳ שדעת ר׳ מאיר היא ששמירת השור מוטלת בראשונה על הבעלים וכל כמה שיש להן חלק בשור תם הן לבדן חייבין בתשלומי חצי נזקו וכשאין להן עוד חלק בו מחמת נגיחותיו שנתחייב,־ בתשלומיהן מגופו הניזק הראשון ואחריו השני וכו׳ נבנם תחתיהם כשהזיק עוד לשלם לאחרון שהניזק האחרון יאמר האי תורא דאזק; מיני׳ משתלמנא כדאיתא בב׳ ל״ד ע״א ומה לי אם הוא לבעלים הראשונים או לניזק־ן הראשונים כל שיש¬ לו בו חלק הוא חייב בשמירתו ובתשלומי חצי נזקו אלא שהחיוב מוטל בראשונה על הבעלים ואחריהן על הניזק הראשון ואחריו על הניזק השני והיינו כשעמדו וזכו כבר הניזקין בדין או שעבר לכל הפחות בין נגיחה ונניחה זמן שהיו יכולים לדעת בעתים את המאורע ולהזהר ולפיכך שנה שור שננח ד׳ וה׳ שוורים זה אחר ז ה כלומ׳ בהפסק זמן בינתים ולא כאחת ישלם בתחילה לאחרון שבהן ואם יש בו בנוגח מותר ששוה יותר מחצי נזק האחרון יחזור בתחילה המותר לניזק שלפניו לבדו ולא לכל הניזקין ואין צריך לומר לניזקין ולבעלים הראשונים ואם יש בו עוד מותר יחזיר לשלפני פניו ואם כן מ־ שהוא יותר אחרון נשכר והמאמר האחרון אחרון נשכר הוא ככלל אחר הפרט ואולי יש לומר שהמאמר בא להוסיף שאם יש בנוגח עוד מותרים שיחזירן שוב לאחרון אחרון אולם דעת ר' שמעון היא שהניזק האחרון בוודאי נוטל בתחילה כל חצי נזקו כמו לד׳ מאיר אלא שהבעלים והניזקים הראשונים יחדיו משלמים ונוטלים כל אחד ואחד לפי חלקו בשור הנוגח ולפיכך שור שוד, מאתים וכו' חזר ונגח וכו׳ ושלפניו היינו הניזק הראשון והבעלים זה נוטל חמשים זוז וכר חור ונגח וכו׳ ושלפניו היינו הניזק השני חמשים זוז ושנים הראשונים דינרי זהב היינו כל אחד דינר זהב שהוא כ״ה זוז וע' בב׳ ובם׳ דרכה של תור׳ סי׳ ין. והנה מסגנון לשונו של ר' שמעון נ׳ שלא בא מעיקרא לחלוק על ר׳ מאיר אלא ששנה משנתו לפי דרכו ומסדר משנתנו לאחר שהביא משנת ר' מאיר *) ובס מפרשו רב חפדא בשבת ם׳ ע״ב וקכ״ו ע״ב ובב״ק קי״ח ע״ב באופןאחר ובן לשון המשנה ארבעים וחמשים בנדה ל״ז ע״ב ולשון אחת או שתים ביומא ס׳ג ע״א ולשון לפני שבה ולפני שנתיים ביומא פ״ב ע״א וע' בתום׳ שביעית פ״א ה״ג.