Jüdische Rundschau · 1937-11-09 · Heft 89 (9.11.1937) · page 8

HEBRÄISCHE BEILAGE DER JÜDISCHEN RUNDSCHAU Redaktion: Dr. S. Kcleko עבדי * : מוסף?1׳ כסלו חרצ״ה׳ בליון כב/שנה ג 9. NOVEMBER 1937 / Nr. 89 נעריכה ד״ד ש. קאלקו מ5י־ה^ף יי5ף׳ וו 5&ש׳ נלד *ם ןי3יי om ןןר»שיןיי 5ייי 4ך־מ0יימ י" דמב 69ר לו?ל?ינז לסיות?ךןוח׳ על?.אולן׳?'?5‘־?'5(ין’,תוי• ןן3ךם'?ל ן;י ס»(ין* 9?ר לי ד.;וב׳ 3ין סץףי׳«י סה1ץ כיון* ן5ר.דינוש• ^קח יי5ף $ru עי,ףו ^p־nq* ,י^סילג - $וןל *ן*׳ ףזין לס «יתחים $ש סקפ^תיז"* ל• נז א ת ק ו ר א י נ 1 < וזלוקת־הארץ הן או לאו?! \ii1" חומש׳ «?תעירי <יןשר עם פןיעח־הןזליקה’ של ד׳הןיז ה5לכותית׳ {«כדווי והה ^?זעמי לפני שנים לס וי העי?ישיךרני ח• נ• ל:אל־ק ז״ל ןע?;ן עירה׳ a־u* בע;ןן -הכןל מי?'?,"• נןבור‘׳ עלןןח?ם 1ןז וזקמעלח האנןליש^^ת־לא־י׳ לעם גייי סקכסיך, שןתל^זו(=» ך.^רץ)ןוז,ןן הןהיוים יץע?ינ1 העך?ים 91ל הלשל הנזיילי׳ ns עזגרם ■ ןם לתגרושץקיפ’■?נית־הלם קענר* *^רלץ ן?ךרה *1 515כיז־ןנם על חנועא• ס«ה> יבץ הןאים קיו!;ם ןיאליק׳ ין??הה י trl«p ז5ן במילין•?מרזעת״־הופוחים חפורים ןתג?ןש?ם ליאליק לפיית" א» ועמי לעאלה׳האל» י!ם געיד יודיי *1)ועתי ־- ןדר ןלאליק — *ריבים קייני מןכל על זזהנו ^?לי (״ לא) י!ילן אל הפשל ה5!זךבי ןל5לי לזןמיד בד’א*1תיו“?כלל■ וןזוז לא שהיה לי לכיול תקוינות-ישרה'1 ולא יע5ש?לי*?;?חלקית‘, ןין וזיןהזדים והערבים ■ ■ לו ה;וז הזלטין ג;ד »לי»• איסי נ-״דם־״ ן5יר את השליכה להקם <*= ל,קם) ירי?,(• וא8ר: ןר1, {וילוו?ומה לנו דרקןחה*,??שאיית לגי לקל (ה׳ 3?« לק לריבות מכאוב’1 על נ!כא1?יגו הרדם רש■4 ל״ה ה;בר ויומה« לאותו ןוךם הןא לקלל את ןריב1״■ שיקרו(=• י.?לי) לי?ל ק|יי׳?יש*• יאתר.׳ קשקאר בקיו לכאב*ש3ים!״ ■ ■ וכן 8J רינו של הכשל ה5??ד?י -?•ם (- ן״ר) ב־אליק -?;שאר לני א־יל׳י הךן?נו?אלו רק <*קו*ב-קן:ם״« רקמ?א ל?יל»* קך?ריו אלה אנו לכדים׳ עד כמה היה??אליק סינז ולזונין לנשי® לע^ד׳ על אחת?קוושיתיה של האומה׳ ו;פ־ש שלא יושבע” הבנץ הלאומי בארץ נץלל׳ וןךי° לי׳ ני אלקלי קיש?!אליק אקני כסייס׳ 1ןאי קקיח גם כי •ש קושי לק־־קעח“ על חלק מארןגנו• אם p נתור זה היה מאקשי,5 לנו לממשיך m בקעל-הכנין «מלק חיןסן של הארץ. שינסח,* ל» ...?קן?ילץ׳ נרלין J) Zoologischer Garten. 2) Wohn-, Aufenthaltsort. 3) vorbeikouunend. 4) Krokodil. 5) sich ernähren. 6) breit (etwa: ״große Augen machen"). ן) Bückso. 1) anläßlich. 2) Teilungsvorschlag. 3) und zwar. 4) wio erinnerlich. 5) Konflikt. 6) verursachen. T) blutige Zu- •ammenatdße, 8) Thema, ß) sich aulhalten; weilen. 10) Verlauf. 11) fiußern; ausdröckcn (Meinung). 12) Elte. J3) besonder« Wichtigkeit. 14) etwa: Zankapfel. 15) Bann. 16) Vorsehung. 11) Schmerz; Leid. 18) Feind; Gegner. 19) ausgenommen; mit Ausnahme. 20) Gott behüte! 21) verzichten. 22) gestört werden. 23) klar; aicher. 24) vorläufig; vorübergehend. 25) ermöglichen. 18) «gesichert; versprochen werden. קדימה! IT ״ T ארץ־מולדת, ע לדן מןירח, מה לך הועיד י ד,עתידן ז• t y תכלת־שמיך רועסת* שירה,!“V «־.י T V V ים את ח1סיך מליט«. v r - . ן אך ציפה העין, הלב יחרד: ־י r r — י ״ m* ענן מחסוץ ממארב‘. קדימה! דגל־החסש ביד — T* ־ « V v V ־• T אדם משחרר אסוריו*. דד 1 *־־« - 1' ש אם היד רועדת, הרגל פישלה', f זו? זז ־.• :T עיד שבע נקנסה ונלך, הרוח ישיר לני שיר־גאלה ז f ־ ז t \ j ושחר י דרכנו יברך. * ־ ־ I *״ «T- עפרה T . ז ימתיך מסרס* הוןדש של יזי׳ו־היסודז המנגינה* מאש nrTn שלינסקי) הןביא ויגרשו ♦ וזה ההא מה ^פעון הץהודים אומרים 3ש.עת־הה<ודיזה"••• 5אמין המייד?תמימותו16 ^דלרי־סלץ׳ הלך?פוזי־ןפש17 לביתו ןנשנע רלבו׳ •ןזלא.יניס8, ליהודים לגנב את!;ותו קל ה?5יא ^ר^תם19• וממון שלא ך?ה להמתין0* .עד <!זיבוא קצו(= סיף)" ש^!א .יצליחו עד ןהוץ־ים לבוא לגן־ רעןן׳הלך וסמית81 את עצמו׳?וי להודיע ל^חמד קןיםתם2צ אוו החלונות׳?ור?ם23 מת!3?ים סןהודים אל גדס?ךן י ״ יה^רת ר1ה*םי• 1) versichern; versprechen. 2) träufeln. 8) amhQÜexs, 4) Hinterhalt. 5) Häftling; Gefangener. 6) *trnuchelia. 7) Morgenröte, 8) Film. 8) Slelo^ie; Musik. 16) in seiner Naivität; Einfältigkeit. 17) traurig; nieder• geschlagen. 18) zulassen. 19) List. 20) warten. 21) töten; umbriagea. 22) verstopfen; abdichten. 23) durch die. ויתר״עולי-עירק8 - 5.000« עולי־פוריהי» -5.000« יתר העדית-5.000 ן. סך־הכל'•׳ בבי עדית־המורח- 94.000, שהם % 32,2 מפל הישוב היהודי בארץ. פחצי מבני עדית־המזרח גרים בירושלים. לפי המקצועית» נתחלק חישוב כדלקמן: בחקלאות -56.000 נפש(15%)1 בתעשיה» ומלאכד,-83.000 (23%); תיבלה»-22.000 (5%)« בנין - 36.000 (% 10); במסחר - 75.000 (״/״ 21); שרות־אזרחי» -12.000 (% 3)« מקציעית חפשיים-48.000 (13%)« הכנסה מרכוש»■-22.000 ו% 6)« שרות-11.000(3%)« שינים ובלתי״ברורים - 39.000. 10-"דע לך ^נגיאכם מממז9 הוא הממ!ה צל 9תחו של גן־עדן׳ והוא מכנים לשם רק את המחלימים'1׳ ואת היהודים ^רש!גרש••׳?מקרה12 נודע הן?ר לןהודים׳ ועל־פן הדי13 לותם מת מ^לחם׳ הם מזהירים14 אותו של^1 י?נס לגך?עךן ןיךך ה?תח (=דלת)׳ אלא!לך קביב קביב ייתונב35 דרך החלון׳?די קזלא וךאהו rien. 11) insgesamt. 12) Beruf. 13) Industrie. 14) Trans״ portwesea. 15) öfleuiliche Dienste. 16) Besitz; Vermögen. 17) Vorort. 18) Bucht. 19) Tiberias. 20) Safed. 21) restliche; andere, 22) Prozentsatz, tung. 7) Witzbold. 8) Spaß (er erlaubte!ich einen Scherz). 9) Mahomed. 10) etwa: Vorgesetzter; Aufseher. 11) Moslem. 12) durch Zufall; zufällig. 13) jedes Mol wenn so oft. 14) warnen. 15) sich eizischlcichca. פו־קים בידיעת המילית w די הרבב' הישוב העברי בארץ. לפי הערכת* הסיכבות היהודית, היה מסבר־האוב־ ליסים היהודים בסין• 1936 (טבת תרצ* ז)-404.000, שהוו* בערך % 30 מהספד האוכלוסים הפללי. לפי הגיל נתחלק הישוב כדלקמן*: בגיל בית־הספר (זד 15 שנה)-114,000 (% 28.4)! מ 35-16 שנה- 176.000 (% 43,5)« מ 50-36 שגה 68.000 (0 « 17,0)1 פ50 ומעלה - 46.000 (% 11,1). לסי העדות« היה הרפב״הישוב: ספרדים—37.000 נפש! תימנים8 -18.000« פרסים,-9.000« כורדים5.000-8) בבלים &ך1י?אמין לכל דבר, 9אןדות!ו!ת־י־5י?ץ 9עם אחת $יו היהודים מלוים5 מת לקבו־ ךה׳וןדו עומרים?רחוב!אומרים?מנהגם ^סוקי* "שיר־השירים"•.,עבר שם "סייד" <=ןןדון ןכ?ד> וזעמז לראות בלויה4• ומפני?לא קזמע עברית׳ לא הבין ד?ר ממה?אוגרים נימלוים•?סקךנותו6 ^?ה לאחד־הוהודים ןעאלן ןן^ר6 ^ר. ךן,ה אותו יהודי לץד?דול׳ ן!מד (=ס«ז) לו ל*מ8 ואמר לושןןעאלי: 1) Zusantmenaetztmg. 2) Schätzung, $) autmachen; bß* den. 4) «via folgt. 5) Gemeinschaft; Roligionsgemeicde, €) Jemeniten. 7) Perser. 8) Kurdsn9 ׳) Irak. 10) Sy* 1) Dummltopf; Einfältiger. 2) begleiten. 8) Abschnitt! Vers. 4)!•eicUenzug. 5) in schier Neugierde. 8) Bedea* הישוב העברי בארץ לפי מהומות מגוריו אחוד58 היהודים בכל מקום היהודיים האוכלוסים , מספר לא־היהודים ב 1936 ה מ ק 01 מן הישוב היהידי סנל האונלויסיס ב 1936 ב 1931 36,7 100 148.000 46.300 _ מל־אביב ופרבריה» 18,6 60 75.000 53.800 49.000 ירישלים .... 13,6 52 55.000 16.000 51.000 היסה והמפרץ״. , 4,4 25 18.000 7.700 55.000 יפ1 ...... 1,7 63 7.000 5.400 4.000 סבריה« .... 0,5 21 2.000 2.500 7.500 צפת« ..... 0,2 — 1.000 700 161.000 יתרי* הערים . . 24,3 14 98.000 42,200 585.000 בכפרים .... 100,0 30,8 404.000 174.600 912.500 נסך־הפל Jüdischer lli. Saul Entstehung des Königtums. Kaum ein halbes Jahr• hundert nach der L)eh״ra-Schlacht stießen die Israelitenstämme in Palästina mit einem Gegner zusammen, der ihnen weit gefährlicher war als die Kanaaniicr, Die Philister, ein Josef Israels: Saul und David 3!!Jiitist-ä (.Aus: Jüdisches Lexikon, Band I, Jüdischer Verlag) aus dem westlichen Kleinasien und den ägäischen Inseln eingewandertes kriegerisches Seevolk, hatten sich Anfang des 12. Jhts. v. Chr. im Küstengebiet Palästinas festgesetzt und suchten die Israeliten zu verdrängen oder zu unterjochen. Die erste Phase des von beiden Völkern mit äußerster Erbitterung geführten Kampfes endete Anfang des 11. Jhts. mit einer furchtbaren Katastrophe für die Israeliten (Schlacht bei Afek, in der Saronebene), in deren Folge die ganze israelitische Bevölkerung Nordpalästinas in die Hörigkeit der Philister kam (um 1080). Das Unglück löste eine religiöse Gärung in den Massen aus: ״Die Kinder Israels sehnten sich nach Gott“; andererseits rief es ein Streben nach nationaler Einigung und einheitlicher Führung wach: das Volk wollte einen König haben ״wie alle anderen Völker“. Im Mittelpunkt dieser zwiefachen Bewegung stand der greise ״Gottesmann“ Samuel, Sohn Elkanas, der als Priester und ״Seher“ in Rama lebte und für die Erhaltung des strengen alten Glaubens in seiner Reinheit eiferte. Erst nach langen Kämpfen setzte sich die der ursprünglichen Sinai-Tradition fremde Königttimsidee durch. Trotz schweren Bedenken mußte auch Samuel schließlich die Notwendigkeit der Neuerung einsehen. Saul, Sohn des Kisch, aus dem kleinen Stamme Benjamin, wurde in Gilgal vom Priester und %׳om Volk zum ersten König Israels gewählt (um 1030). Persönlichkeit• Saul war ein Bauernsohn aus vornehmem Geschlecht, in dessen Seele kriegerischer Mut und kindliche Bescheidenheit sich paarten. Seinem athletisch gebauten Körper wohnte ein naiv gläubiges, leidenschaftliches und ekstatisch erregbares, in Liebe und in Haß gleich starkes, von einem glühenden Patriotismus erfülltes Gemüt inne. Dieser schlichte Volksheld schien sowohl den Stammesältesten als auch dem Priester Samuel berufen, das große Werk der Befreiung und Einigung im Dienste des Gottes Israels zu vollbringen. Werk. Nach seiner Wahl nahm Saul sofort den Kampf mit dem Feinde auf: mit einem kleinen Heer von Kriegern seines Stammes schlug er die heranrückenden Philister und warf sie in die Küstenebene zurück. Das Joch der Philister war gebrochen. Durch einen glücklichen Streifzug gegen die räuberischen Amalekiter sicherte nun Saul die Südgrenze Palästinas und gewann dadurch den Anschluß des im südlichen Landesteile wohnenden Judastammes an das neue Reich. So begründete er einen jüdischen Einheitsstaat, der die Gebiete beider — bis dahin getrennter — Volksteile (Ephraim und Juda) umfaßte. Sauls Ende. Der Erfolg Sauls war von kurzer Dauer. Auf der Höhe seiner Laufbahn entzweite er sich mit Samuel und verscherzte sich damit die Sympathie des Priestertums. Dieser verhängnisvolle Bruch trug zur Entstehung der seelischen Krankheit bei, die den König in seinen letzten Regien» 11 gsiahren plagte: ״ein böser Geist Gottes quälte ihn“. Ein Konflikt mit seinem Schwiegersohn und Waffenträger, dem Volksliebling David, kam hinzu: Eifersucht und Verfolgungswahn fraßen an der Kraft seiner Seele und hinderten ihn, sich seiner Lebensaufgabe ganz zu widmen. Seine Erzfeinde, die Philister, machten sich seine Schwäche zunutze, ln der Jesreel-Ebene — dort wo die Israeliten zur Zeit Deboras einen Sieg erfochten hatten — kam es zur Entscheidüng. Schwer bedrückt und das Schlimmste ahnend ging Saul in den Kampf (s. I. Sam. 28 über Saul und die ״Zauberin von Endor“). Das Schicksal entschied gegen ihn: er wurde am Gilboa geschlagen. Wertung. Das unheilvolle Ende der Regierung Sauls war nur z. T. durch seine Persönlichkeit bedingt, — die letzte Ursache lag in der ungeheueren Schwierigkeit seiner Aufgabe. Sowohl die Entzweiung mit Samuel als auch der Kampf gegen David waren bloß äußere Folgen einer tieferen Problematik der geschichtlichen Situation. Das tragische Schicksal des ersten jüdischen Königs war gleichsam eine Vordeutung der Schicksale des j iidischen Staates im Altertum. Die inneren Schwierigkeiten, an denen Saul scheiterte, waren die des jüdischen Staatslebens überhaupt: die fremdvölkischen Elemente im Lande (Assiinilati onsprohlein); der tiefe historische Gegensatz zwischen den verschiedenen Volksteilcn (Problem der nationalen Einheit); der Wettstreit zwischen der weltlichen Macht des Königtums und dem Hegemonie-Anspruch des Priestertums (Problem der Theokratie). Wirkung. Der Versuch Sauls hatte trotz allem unvergänglicht Folgen in der Geschichte. Die Idee d es König* tu ms und die der Volkseinheit blieben bet stehen. Das Volk behielt das Andenken des unglücklichen Königs lange in treuer Liebe und dankbarer Erinnerung. Das beste Zeugnis hierfür ist die ergreifende Klage, die David, der von Saul mit Haß Verfolgte, dem toten König und seinem heldischen Sohne Jonathan gesungen hat (II. Sam. 1,18ff.): Deine Zierde, Israel, liegt erschlagen auf deinen Höhen! Wie sind die Heiden gefallen! ... Berge von Gilboa — Nicht Tau noch Regen falle über euch, Ihr Gefilde der Auserkorenen! Denn dort wurde der Schild der Helden besudelt — Der Schild Sauls, als ob er nicht des Oelgesalbten wäre — Vom Blut der Erschlagenen, Vom Fette der Helden. Der Bogen Jonathans wich nicht zurück, Und das Schwert Sauls kehrte nicht leer heim. Saul und Jonathan, Die Gebebten und Holden, In ihrem Leben wie in ihrem Tod waren sie nicht geschieden, Schneller waren sie als Adler, Stärker als Löwen. Ihr Töchter Israels, weinet um Saul, Der euch lieblich kleidete in Purpurschmuck', Der Goldgeschmeide legte auf euer Gewand, Literatur. Die Hauptquelle zum Studium des Zeitalters Sauls und seiner Persönlichkeit ist das Buch der Bibel J. Samuel (wissenschaftliche Kommentare von Klostermann, Nowack, Marti, Caspari). Als zusammenfassende Darstellungen sind —* außer den entsprechenden Abschnitten der großen Geschichts• werke — die von G. Beer (״Saul, David, Salomo“) und Orelli (״Saul“ in Realennklopädie für protestantische Theologie) hervorzuheben. UeDer die Idee des Königtums in der Geschichte Israels siehe: O. Procksch, König und Prophet in Israel (1923); Martin Buber, Königtum Gottes (1932), Philister, Relief aus Medinet-Uabu, Zeit Itamses’ III. (Aus Auerbach: ״Wüste und gelobte Land“, Bd, I, Schocken Verlag F״ Jt'■. 2 t LI A 1 Wi'