Jüdische Volksstimme · 1913-03-20 · Heft 12 (20.3.1913) · page 20

״־. *“4 ר <<. ׳&•׳״/- י, ׳~1^?■־*?:;;'«;^•'^^; >•-••’: ji •;■•־?»;:<*» ־ץ:-*־ Nr. 12. BE1LAOE ZUR שנה עשירות. מודעות בפי גודל השטח ולפי מקומן. המשנה מקומו יילד להודיענו מיד לא רק שם מקומו החדש׳ ב* א נם שש מקום כית הדאד הקודם. קאנטא של פאסטשעק נומר 76.918 האדרמה לפית המערכת :לאדס־דסש־ע־ד, HAMICPE“ Kraköw״ (בחוץ לארץ לרזמיף: (Oesterreich :er : רחוב מיאדאוזא 16 הנימפה עתון שבועי לכל עניני החיים׳ לספרות ולמדעים ולכל עניגי היהודים. יוצא לאור בבל ערב שבת. מהיר החתימה על המצפה באופטייא אוגגרן: לשנה.—.7 בתר־מ ל־צ• שנה.3.50 . לרבע.1.75 . באשננז: לשנה.—.8 בת־־מ כיתד הארצות: לשנה 9 כתרים — 9.50 פראנק. מהיר גליון בודד 14 הלר• ברבת בוים 60 הלר, הורעה אירופץ ■בהר זו או זו בראש הנליון שני בתריס. איז הנחה מהמחיר. Krakow, 21 marca 1913. יד6»*♦ «•« 11 /d כו־או־א׳ י־ב אדיש פ׳ צו התרע־נ. וההכרות של רופאים יהודים. הפועלות לטובת בריאות הארץ. מפרסמים העתונים האשכנזים דו־ח על מצב הבריאות בירושלם בפרט ובארץ ישראל בכלל, העושים על הקורא, ואפילו על הקורא הנוצרי ־ושם מדכא. א־בעים אההים לסאה של בל התלמידים בבתי־הסב•־ היהודים בארץ־ישראל (יוצאים מן הכלל אלה של הנימנז־ה העברית ביסס סובלים ממחלת המלריה, הנוימת הריסתו של נוף האדם. מתלת העירם, הסרכומה,הילכת ומתפשטת בקרב ההמון ונש מחלת הסיפיליס התפשטה בימים האחרונים במדד. מרובה. העובדות והמספרים האלו, שהפרופסור האשכנזי הגדול מיהלענס מער על אמתותש. עלולים לפקח עיני הקורא היהודי, ובפרט הנותן היהודי. על המצב ד,אמתי בירושלם ועל מצב הדברים בממשלת החליקה. בעד שש מיליוני פרנקים כסף ועבודה רבה וכבדה של הרבה רופאים •הידים עולה לנו לנדל בירושלם לא רק דור של שנוררים ופוחזים, הנופלים למשא על עמנו ועל עצמם. אלא עוד דור של חולים מרודים יבעלי מום. העתידים עוד לנפול עליני למשא במדד. שאי־ אפשר אפילו לשערה כעת. ידענו מכבר. שהחלוקה היא הפצע היותר אנוש בחיי היהודים בארץ. לא רק בשביל שהיא עולה לנו בדמים מרובים. אלא בשביל שהיא מנדלת דוד של חולבי בטל. עצלים. פוחזים ואינטריננטים. שכל משאת נפשם היא לעלות לגדולות .נבאי של צדקה* ולהיות קרוב לקפה של ממון: ידענו את בל דעתה של החלוקה וכאשר באנו לפני הקהל היהודי בטענותנו• לתקן את המצב המכלים הזה ולהשתדל שהכסף ירב לא יביא לפחות נזק גופני ורוחני לאלפי בני עמנו. שהם סוף ולילה, נזנח כמעט לגט־י למוד לשונית אירפד וצע־רינו •טבחו מה נחוץ להם לדעת את לשון העולם האשכנזית, שהיא נם לשון הממלכה. ג> נשלים בזה לקוראינו מה שחס־ מהמצפה" מפאת קוטן הנליון וצמצום המקום. את התשורה יקבלו מהרבע השני ואילך, המתחיל באפריל, רק המשלמים לנו בעדה מ ־אש עב״פ בעד הצי שנה ביחד עש מהיר,המצפה־. בהקפה לא נשלהנד. לשים אדם אף לא להותמים קבועים. (לקוראינו בווין ובכל אוסט־יה המע־בית לא נוכל לתת את התשורה הזאת). מו־ל .המצפה*. על המצפה. לתקנתה של ־־־שלש. מדי שנה בשנה מוציא העש היהודי חמש מיליוני פ־נקיב על •הוד* *.־ושלש, המתפרנסים לריב מד״חלוקה*. מדי שנה בשנה מוציא העש היהודי מיליון פינקים לטובת בתי החולים בי־ושלס. מדי שנה בשנה יוצאים לירושלש מספר הנון של רופאים יהודים. לעזור לחולי העניים בעי־ הקדושה. ולפני שנה לע־ך שלחו מאשכנז אקספדיציה פנימיית לי־,*שלם, לבחון את מצב הבריאות בעי.- הקדושה ולתקן את התנאים השניט־יים. ראו ה,־ענקים* באמריקה שאשכנז שולחת אקספדיציה לירושלם ושלחו נם הם אקספדיציה בזאת. וחוץ מהאקספדיציות האלו יש ליו ביה בא־•; ישראל הב־ה של רופאים •הודים, המתעדנת כמובן במצב הבריאות של הארץ. ואה־י כל ממון ק־ת, אחרי כל האקספדיציות הסניטריות שמעון ריננעל מב־רטשא מביע את ברכתו הנאמנה ל־עו החביב מר אשר הנדלד מבא־טפלד לא־וסו עש העלמה הנכבדה מ־ה הנה ניאיובר מטשיב־ניא — יהי הבלו ביוך : תשורת "המצפה"• עשינו היזח עם השבועון היהודי בשפת אשכנז “Jüdische Volksstimme״ היו ל בב־ין ומחירו 10 כתרים לשנה. 5.50 כהרים לחצי שנה, לתת אותו להותמי .המצפה־ בתור הוספה ל.המצפהי בעד 3 כת־ים לכל השנה. זהו כמעט חנם. כי הניר החלק והמשלוח מחירם יותר. ד״פאלקסשטיממע* הברינית היא עתון יהוד* לאומי נהל. כל גל־ון מכיל 12 עמודים נהלים והוא מלא מאמרים פובליציסטים טובים. ספרותיים, היסטוריים, אקונומיים־לאומיס, בקרת, דבדי־תורה על יסוד מדעי מאת רבנים מלומדים וגם ידיעות ספרותיות השיבות מספרות 'העולם. במו שיראו הקוראים בנליון להנמא, שנשלה לבלם. בתשורה הזאת נביא תועלת בכמה אופנים: א) נחבר בזה יותר את כני עמנו ממזרה הממלכה וממערכת להכיר זאיז ולבא בדברים ולהרגיל את נולי עמנו. שתחת לנדוד לסוף העולם ולמעבר ליש ידה נם למערב הממלכה הזאת. שזהו נקל יותר ואינו הרש כל טיח והוצאה מהבד.. ב) נמציא לקוראינו הצעירים הזדמנות להתרגל בלשון אשכנז ולהשתלם בה, כי מאז נתפשט ביניהם ההגון בתור לשון לאומית ובו יהגו יומם באירפה המע־בית. סמלית צבועה היתד. דבוקה על מעילם תמיד. זוג נעלים שוות היה אסור להם. נעליהם היד שונות בצורתן זו מזו. האחת נהלה והשנית קטנה. האחת שהודה והשנית צהובה ועוד מיני בזיונות כאלה, שהטילו על אנשים פקחים בעלי הרגשה, לדכאם .־לענותם. בכד* לאנסם להמיר דתם. ואמנם ־בים נלאו שאת את הענדיש כל ימי חייהם והמיה דתם בתחלה באונס ואחיי ברצון ונטמעו בין הגוים עד שנשארו היהודים בפרס מעט מהרבה כיום הזה. אך נם מתי המספר, שנשארו בהמדן. היו רבים בעיני העריץ הניל ונזר עליהם בכל יום נזירות קשות ובסוף נמלך עם הבל הריקים שלו, להתנפל על היהודים פתאש ולהשמידם ושלא להשאיר מהם שהד ושללם לבה, ככל אשר זמם המן הראשון. והיום הנועד לזבה הנדול הלך וקרוב. אך .מרדכי ידע את כל אשר געשה• והוא התערב בדבר כמו לפנים בחייו ולא נתן לזבוח את צאצאיו. קברו נזדעזע פעמים אחדות—כן מספרים אחינו שם — ואיש זקן עטוף לבנים יצא מתחת הכפה וברגע אהד עמד לפני העריץ אהונד עבדאלה ודבר עמו ונעלם. היהודים נצלו ומהיום והלאה נהפך העריץ לאיש אחר ודבר שלום ויהדות על היהודים. וכאשר מת עשו לד היהודים כבוד כמו לנפטר יהודי והתפללו בעד נשמתו. הלא יפלא הדבר. איך נשאר הקבר הזה מכל אשר היה ליהודים בפרס מימי קדם? הלא הכל החריב■־* ה־דיפות, הזבחים, השמדות והתלאות, הבוז והשפלות, שסבלו אחינו אלפים שנה בא־ץ הדמים ההיא. מעידות כמאה עדים, כ* מעשה המן אינו בדו* ונס פו־ים יש לו על מה לסמיך. אך זה עתה רואים אחינו נקם בא־ץ הדמים ההיא. מלאה שאתה. פ־ס נפלה בידי עריצים. שאינם טובים מהם ותחדל להיחשב בתוך הממלכות ההפשיות ורודיהם עושים להם כמו שעשו הם ליהודים. בבית הקברות היש; בד,מדן זו נמצא בית קטן בכפה ובתוכו. אומרים. נמצאים קבר• מרדכי .שאמור לא לריק מכבדים ומעריצים יהודי פרס ואשת־, את הקברים ההם. כי אמנם נעשו להם ישועות על־ידם ולא בימי קדם. שלא נשא־ו מהם אלא הנדות ואמונות ומסורות. כי־אם עוד בדור הזה ראו עיניהם נסים כעין אלה המצויים בספור׳ קדמוניות. לפג• ט*ו שנה רדה בגליל הזה השיך אהונד עבדאלה. הוא היה כעין הכסר א* ל־,שור ברוסיה לפני תשובתו. קנא־ דתי קיצוני היה והסית את עמו להשמיד את היהודים ולבערם סן הארץ. לא ננוח ולא נשקוט — כן ק־א יום יום — עד אשר נטהר את הא־ץ מן הטמאים האלה. והבל ריקים וגנבים נקבצו אליו ונשבעו לעשות רצינו מודה. כי אל בזת היהודים היו עיניהם נשואות. ימי היהודים היו ספורים בהמדן. נם שלא בשעת שמד כזו היו היי היהודים מ־ים תמיד בעיר הזאת ונאנחו קשה תחת עול פרס כמו לפנים ־. לבני. מרדכי ואסתר אחרי מותם- זכיה^גזצלה היתד. לס־דכי יאשר־. ימלא ידע איש את קבורתם. עלטה פ־ושה על מקום עצמותם. כמו העלטה המכסה את כל חייהם ואת מקור המעשים הנקראים על שמם. אך יאמרו החוקרים מה שיאמרו. ישאלו מה שישאלו, ישיבו מה שישיבו — העם היהודי אין לו אלא מסית אבותיו וספור* כתב* קדשו ועל פיהם יחוג חנו. הק עולם ולא יעבור. וכן הוא גם בדבר קברי מרדכי ואסתר. אחינו היהודים בפרס לא שאלו את פי החוקרים ולא את פי מבקרי כתב־־הקדש, אם יסכימו לקבוע פה או שם את קברי מרדכי ואסתר : המה מ־איש את קברי הצדיקים האלה בבית הקביות העתיק, אש־ בעיר הקדמונה ה מדן׳ אשר לפי המסורה היא א ה מ ת א, עיר ממלכת מלכי מדי, הנזכרת בעזרא ו׳ בי דש אומרים. שמשפחת המן היתד, משום ובשמה נקרא "בן המדתא*. אין לשאול שאלות, הרי שושן. עיר בירת עילם ופרס. היתה רחוקה משם ומי הביא שמה את מרדכי ואשת־ למות שם. נס יהודי פרס אינם שואלים, אלא מקבלים מאבותם והרי במה וכמה נפלאות, שנעשו להם עיי הקברים האלה. ודוקא בימי הפורים. מעידות להם כמאה עדים. כי אמנם קברי מרדכי ואסתר הם. וכן נם שלשלת