Kalender und Jahrbuch für Israeliten · 1854-01-01 · Neue Folge, erster Jahrgang = Jahr 5615 (1854-1855) (1854) · p. Seite XII

XH ממולו. — כעת אכמכר כאלף.בינת עם התפל; כלמוד וכלתיף לקח מעל התפר; ככבשה מלאכתנו יום לום והרגיעה, כשא ׳לבבכו י ונשתעשע במכתב סרות על• לוח. הדורש שוב לעמו בבית אלהיס יתעלת עם עדתו בקרוא באזניהס דבריו הכתובים בתפר; במדרש חכמה יורה המורה בקראו את מחברותיו לפני שומעיו. הכל היה לאותות מתים וכל לוח חיים אין בקרבם. אהבה או כעת על לוח ככתבהה; הריבה והשלימה במכתב איש את רעהו. כל משפנלהו ומעשינו היו לרשום בכתב מיד ליד. ויהי כאשר כבוא להתעלה באחוזת מרעים , הכה לא כדע עונג אחר כי אס לשחק (Spielen) או לקרוא מקרא באזני הקרואים (Vorlesen) . לכן חלף הלך לו יקר האדם, באשר. הוא אדם, מעל גבר עמיתו. אין דורש ואין מבקש חברת החכם עוד, כי במה כחשב הוא? הלא המצא די והותר דברי חכמתו בתפריו! כל אשר עלינו לעשות, הוא.להעיר את לבבו, למען יותיף עוד לכתוב מחקרי לבבו על תפר, אס ידמה לכו כי עוד לא הדפית למדי. פני זקנים.לא כהדרו, כי הנער העלם יודע מן הכתוב בתפרים יותר מאשר ראה וידע בעל הכתיון הבא בימים; אם זה .העלם יודע הדבר לאשורו ובא עד תכונתו, לזאת לא ישימו לב, רב לכו כי משפתו ישא על שפתיו וביד רמה בזעם לשונו ובגודל לבב אל שומעיו יודיענו! וזאת לא יוכל עשה איש שבע ימים אשר פעמים לבות ילחש לבו ובלשונו אין מלה , זמלתיו כתקו, ומורשי לבבו וכבשתנותיו פנימה ידמו ולא יכונו יחד קל מהרה על שפתיו! כפלאת היא כיוס בעינינו תוכחת הנביא אשר הוכח הוכיח את עם כבד עון לאמר: "ירתבו הנער בזקן"; גם יפלא בעינינו, איך למרחוק תצפינה עיני חכם לב בארץ יון: כי תקרע ממלכת ארץ מולדתו מידי שרים שוררים , ובני עמו ירדו פלאים, בראותו זקן מלא ימים לחרפת ונערים יתקלתו בו, בהתאתף פנות העם יחד בשער! מת לנו ולעצת גבל אשר כתת פעלו ומעשהו בחיים וידע להזהר? אין לנו חפץ רק בתפר אשר כתב! הוף דבר הכלכשמע: היינו לציונים, לאנשי אותיות -Buchstaben) .(Menschen, Litterati על כל קוץ וקוץ תלואיס כל ישענו לחפצנו בתבל ו ואין אתנו יודע , איך יוכל בן אדם לצרף כליותיו ולבו ולהשלים את נפש, מבלעדי תפר! — לא כן היה בימים הראשונים בירחי קדם; גם אם לא תיו שובים מאלה, על כל פכים לא היו כאשר הם עתה. ממעיכים אחרים שאבו אז מותר ולקח שוב ואתפו מים חיים אל כלי טהור לחיות בתם כפש האדם. תאדם היה לאדם משגב עוז, משען ומשענה להשען על בינתו. התורה עם החיים הלכו צמדים יחד ולא יתפרדו. המחשבת והמעשה בקשר אמיץ נקשרו בלי לתנתק . האיש אשר לא הבין דרכו ולא ידע את מקומו בארץ הזאת הלך אחרי בעל תנתיון, והתלמיד אחרי מלמדו ומנהלו בכל משעול לעדיו, להתבונן בפעלו, מה משפשו ומה שחו, וממנו יראה וכן יעשה, להכין צעדו בדרך ילך". —