Kalender und Jahrbuch für Israeliten · 1854-01-01 · Neue Folge, erster Jahrgang = Jahr 5615 (1854-1855) (1854) · p. Seite XIV

XIV אשל האציל אז לאוהביו ההולכים לרגלו לא ימושו מפיהם ומלכבס כל הימים. גס הרב הגאון שי'׳ר תלמידו אשר הזכרתי למעלת יזכיר ברגשת לבבו כולו אומר הודה למנחם את תהלוכותיו אלה לאמר: "אזכרה עוד עתות יקרות אשל נסעתי אליו כפעם בפעם על יום או לומים או שבוע, או הוא בא אלי, והלכנו לשוח בשדה. מת מתקו לי שיולים אלת מכל מנעמי חלד, אזני לא שבעת חכמת אמרותיו ובכל מלת תוסיף לקח" *■). ועל זאת השפתי מלתי אף אני בא גרתי אל מנחם אשר רחש לבי בקרבי לאמר: "זכרתי לך חסדך ואמתך אשל עשית עמדי בנעורי בעודי באבי. אז כיונק מארן ציה החילותי לשלח שרשי על יובל נחל עדניך, ולהשען על בינתך כעל ארז בלבנון לבלתי הכוף כאגמון ראשי בסער ביום סופת. אזי הלכנו צמדים יחד שמחים ועובי לב לעת ערב לשוח בשדה ומגרשי עיר מולדתי, או על התרים הרמים אשר חרבות ימי קדם ושמות היכלי עונג הנשקפים על פניהם הגידו לעם נולד: מת חלד? על מה שוא בריאה יבראו בני חלוף בגאותם וגאונם? אס בקרב לבו לא יבנה אדם בית נאמן לו, שוא עמלו הבונים חרבות למו. — מת שובו הימים האלה! וכו׳'׳.2) ימים רבים שמן מנחם ידו בצלחת וימאן לפתוח אוצרו השוב, חכמת לגו וחקירותיו העמוקות, למען יפוצו מעינותיו מעיני לבו חוצה, ולמען יתענגו עליתם משכילי ישראל גס למרחוק ולדור יבוא. ולי אמר החכם ז״ל כמתנצל לא אחת ולא שתים: ״גמה אצא לישע עמי? בתמעש אשר יש לאל ידי לתת לו? מת יושיעהו זה? דברים כאלת אך למותר, ומבלעדי יש ויש אנשים משכילים, אשר תעצור כח זרועם לתורה ולתעודה . את מי אין כמו אלת? — אמנם לפעול חדשות ונצורות — הן קצרת ידי, ואל נא תשכחו, ידידי ומיודעי! אשר תרתיבו עוז בנפשי! כי לעשות תושית רבתי מוכרח הייתי להתקין עצמי בפרוזדור בארץ ממנה יצא לחם אבירים, הוא ארץ אשכנז, ואיך אפתח שערי פתחי עולם בהיכל ת, גשרקלין החכמה ועוד מבוא הפרוזדור סגור ומסוגר לפני? לא אוכל ללכת גאלה, כי לא נסיתי!'׳ ובאמת מלבד ענותו היתרה אשר שמה דבריה בפיו ומעצור לרוחו, לבלתי דבר דבר בקהל עם ולבלתי הוציא דברי חכ מתו לאור בדפוס, גם עצלות לא מעש, אשר באה לו מרעיון גדפו החלש , היתה סגה כי השיב אחור ימינו עת כביר מכתוב דבריו כבל ספר. נוסף על זה גס,עול סבלו אשר היה על שכמו ימים רבים לעשות מקנת וקנין ולעסוק במסחר — ענין אשר בחר לענות גו ולא מלגו, כי אס מרוח תזמן כי הציקתתו — 1) כ״הו ל׳ דף 47: 2) כ״ח ל דף 8(1.