Kalender und Jahrbuch für Israeliten · 1854-01-01 · Neue Folge, erster Jahrgang = Jahr 5615 (1854-1855) (1854) · p. Seite XV

היה לו למשא דלנוולח, ויהי כאשל תאחז ידו 3נננו שופל מהיל למלות עשתנותיו על לוח, והכה זה שמן עומד כבל ימיכו לשמנו, וכנפי לומו — אשל כמעמ החלו להתנשא ממצוקת תבל ועמלה — פתאום נאחזו בפח ולשת עגודת מלכולתו כי לגה היא — וילדו מנוה, ודגלי חכמתו נשאלו כלפנים ממונים גחגו ולא יצאו מקילות לגו וחוצה. שמע נא, ידידי! דגלי החכם לכבווין אשל הזכלתי למעלה, גיום משתה ושמחה למלאת שגעיס שכה מיום הולדת אותו (ה' תקע״מ) אשל אמל ממשגו אל אחוזת מלעיו ואוהגיו גדגלו גכגוד החכם מנחם, ונאנח לגו מאד על החדילו חכמתו וחקלי לגו מדלת אחיו היושגים גשפל, לאמל: "מה הועילה לנו השמש גהדלה, לן! לא הפיצה־ קלכיה? מה הותיפו לנו כגיאי אל וקדושיו אשל לוח ה׳ ני־ששה גם , לולי הגיעו אותה גם אל קמכי לוח, לולי שגגו גשוקים ולחוגות ויקלאו גלי חשך: קלגו גנים, ש וגו, שמעו דגל אלהים וחיו? כמה עמלו הישליס ההם וכלו כחם למען פתח אוזן עללה, כמה נתנו לחייהם למולמים למען שים לג גשל תחת לג אגן, ואתה אשל נקל לך להאיל לעמך מחדל משכגך אס תאחז עמ שופל, אתה תאשוף ידיך? תתמגא גזוית גיתך ותאמל חכמתי? הן חכמת הן לגת מצאה נפשך, אולם הכי לך לגד חכמת? הלא למחית נפש שלחך ה׳ הנה? לפקוח עינים שוחות ושלח נפשות לצוציס חפשי! — שא כא עיניך ולאה: שם הלים גגוהיס יתגקעו למען ישתפכו מקלגס מעיכיס משיגי נפש; פה תפתח אלן פיות לאין משפל להוציא לחם לשוגע; שם עצי שדה יתנו פליס.והיה למאכל לגני אדם; פה תתפשנו חגצלת ותתאמן לצאת לאול גכליל יפיה לשמח עין עוגל והליחו גליח כחוח; והאדם לגדו יעשה לק לנפשו? אך האדם לא כועד לתת גם ללעיו חלק מפלי מעלליו? — איך תעמוד גימי לע אלה, אשל לגו פלעות מולות 3ישלאל, גס החלש יאמל גגול אני לקלקל קילות התולה ולהאגיל חמותיה . כל העם כדון: זה יכתוג ידו לה׳ גם אם לא ישמע לכל מצות תולהו ואשלה אשל אשלה על נפשו; וזה גשם ישלאל לא יכנה לק את חדלי הדעת ההולכים הלוך וכפוף לאשיהם תמת עול אמונות תהו והגלי שוא! זה יגביל שכלו על כל, גאמלו כי הוא עשוי לגלי חת, וזה יכשיל כחו ויאמל: כל המתהלך גחיים על משענתו — משענת גינתו — יאגד דלך וישול מאחלי האמת מאחלי אלהי יעקג; הן שניהם יחמיאו את ממלת האמת העומדת גתוך, שניהם יתעו מדלך השכל, ואין איש מתעולל לעשות משלים גין יושגי קצוות אלה המתנגחים יחד גגלי דעת, ולהדלות לפניהם הדלך התיכון העולה גית אל, ונכן ידל כגוד יעקב מיום ליום, ויהי לשמצה ולשנינה גין העמים. ואהה אשל מלאת כח ויד