Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1885-01-01 · 1 (1885) · p. Seite 27

27 הערות על ספד חסידים ורובכן בתמהון. עתיד הקכ״ה לתבוע עלבון סוסים מרוכביהם ובו׳ עכ״ל: הוא תמוה מאד. כי אם הקב״ה יתבע עלבון הסוסים מרוכביהם למה זה יכה אותם בשגעון? מה חטאם? ומה סשעם? ואולי הבונה שהקכ״ה יתבע גס עלבון הרוכבים מהסוסים המציקים והמצירים לרובכיהם ולא יאבו ללכת כררך אשר המה רוצים ללכת, ויש סוסים המבקשים להרוג את בעליהם במלחמה י(פסחים קי״ג ג׳). 7. בס״ס מ׳יו: שאלו והלא אין משפט לרשעים אלא י״ב חדשים בלבד ובבר עברו עליך יותר מי״ב ועדיין תין אותך? אמר להם אין דנין אותי פורענות חזקים. כמו ני׳־נ ראשונים עכ״ל. בקדושין [ל׳יא ב] כתוב. היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אטד אבא אלא כך אמד אנא הריני כפרת משכבו. והגי מיל׳ תוך י״ב חודש. מבאן ואילך אומר?לליידי עכ״ל. ופי׳ רש״י [דיה מכאן ואילך]: ככר קבל מה שקבל שאין משפט רשעים כגי־נם אלא י״ב חדש עכ״ל. וזה סותר דעת ס״ח הנ״ל. 8. בסי׳ מ״ז: טלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים ׳חכמנו טלפנו מבהמות ארץ. ילמד אדם את בנו להיות נאמן מכלב שהוא נאמן לאדוניו ומעוף השמים יחכטנו ילמור אדם מדוכיפת ובו׳ עכ״ל בערובין [ק׳ ע׳יב] כתוב: טלפנו מבהמות ארץ זו פרידה שכורעת ומשתנת מים ומעוף השמים ׳חכמנו זה התרנגול שמפייס ואחר בך בועל עכ״ל. ונראה בהשקפה הראשונה כאלו סייח ותלמודנו חולקים זה על זה בסי׳ פסוק מלפנו מבהמות ארץ. אולם באמת סוכל הפסוק הזה את שני הפירושים גס יחד. אך כל אחד זבי בהמה ועוף המתאימים עם המרות אשר רצה ללמד לבני אדם. ס״ח רצה ללמד מדת אמת ואמונה ולכן אחז כלב ורודפת. וחלמודנו רצה ללמד מדת הצניעות ולכן אחז פרידה ותרנגול. (!. שם: שלא תדברו בזב ושלא ימצא בפיכם לשון תרמית אחד בפה ואחד בלב וכר הין צדק הן שלך צדק ולאו שלך צדק וכו׳ כל המשנה מדבורו כאלו עובד ע״א עכ״ל. כל מאמרי הסי׳ הזה מורים למדי אשר היי המחבר "כל המשנה בדבורו כאלו עובד ע״א. שאיננו עומר בדבורו והן ולאו שלו אינם אמת וצדק. ולא כן דעת רש״י. כי הוא כתב על המאמר הזה שהוא בסנהדרין [צ״ב א׳]: "משנה בדבורו "שלא יהא ניכר" עכ׳יל. ואין כל ספק. כי כונתו הוא: שלא יהא ניכר היותו יהודי. וכי ענינו הוא העני] הכתוב בש״ע (יי׳ד סי׳ קנ״ז סעיף ב׳ הגהת רמ״א):שלא במקום סבנה כגון שילביש בגדי עבו״ם שלא יכירוהו שהוא יהודי ויעבור מכס או כדומה לזה אסור עכ״ל. 10. בסי׳ קי״: וכן מצינו בירושלמי אמיד, דר׳ ישמעאל הוהקא משתעי טובא אמר לה שתיקי דמילי אסירי. ואמר ר׳ אמי בדוחק התירו שאלת שלום בשבת עכיל. בירושלמי אשר לפנינו (שנת פט״ו) כתוב: