Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1893-01-01 · 1 (1893) · p. Seite 72

במדבר — 72 — כא ח אחר מ ׳ להסיר השחין: לחוקיהו בהמרחם עליו אך נם בתוך נם היה. שם ל אחר מ׳ עודד נביא. שהיא והנבואה נבואת עודד הנביא. שם שם אחר מ׳ תאשם שמרון: וענינו נאשים או שוממות. כב כה אחר מ׳ אל השדה: והכתוב לא באר ואחו דרך קצרה. שם כח אחר מ׳ באה הרעה: ואיננו כן אך במה שיוומן העת לשפלות מזלו יבוא העת ההיא על כל פנים ולא מסבת קללתו. שם לג אחר מ׳ ודבר מנוח: הפך הכוונה כי לא מתו אך אמרו מות נמות כי אלהים ראינו בחיוב היה שנמות והנה ניצלו אם כן איך לא מתו וגם זה קושי בענין שאמי למעלה(ומ׳ לעד חסר). כג ג אחר מ׳ עצמותיו: מעין מוכה בלב מוכה ועצב. שם כד אחר מ׳ אל עמך: פעמים פירשתיו. כו מב אחר מ׳ למשפחות רבות: וטעם בני דן הם. (נג) לאלה תחלק הארץ למשפחות האלה. כח טו אחר מ׳ יש לו סוד: וכן אם יחטא איש לאיש ווה ברור מדרך דקדוק הלשון ועל דרך הדרש איך תקטרג הלבנה על השמש אם הודינו לאנשי תושיה שהם אומרים כי יש ללבנה נפש נכבדת מנשמת האדם והיא המוציאה תעלומות כל נשמות שיש בגופות המורכבים מאורה הנה לא תקטרג כי אין קטטה ומריבה ביניהם כי הקטטה והמריבה היא אוולת ועוד היאך תקטרג על עושה ותקטרג על מעשהו ועוד אם הודינו לאנשי המחקר שיאמרו שהלבנה היא כאבן וכזכוכית וככלי נחשת ואין לה נשמה הנה היא לעולם לא תקטרג ווה פירוש הדרש דע כי לעולם כל כוכב שהוא לנכח כוכב אחר שהוא במזל השביעי ממנו לעולם הוא מקטרג ונלחם עמו תמיד ועושה מריבה כי הוא בחצי הגלגל. הלא תראה כי המזל הצומח עולה והשוקע יורד ונסתר והנה זה הפך מפני שהשמש מאירה מעצמה וכן כלם ואין מי שהיה צריך לאור השמש כי אם הלבנה לבדה כי עת היותה לנוכח השמש או היא מליאה אור ובזה הטעם לא זה גדול מזה וחכמי המזרות יורו כי מדת אלכסונה כמדת אלכסון השמש שהוא ל״א חלקים מחלקי מעלות הגלגל והנד! הלבנה היא מליאה אור כאשר היא במול השביעי ממקום השמש מעלה נכח מעלה וחלק כנגד חלק והנה אז היא מקטרגת. ומעת אשר תחל היא לקטרג אז יחל אורה להחסר מעט מעט וצוד. הב״ה להקריב קרבן ביום חסרון כל אורה ממנה ורמזו טעם לחטאת בעבור שהש׳ שהוא סבה ראשונה להמעיט אורה כי בראה מקבלת