Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1893-01-01 · 1 (1893) · p. Seite 85

85 במדבר במדבר (ניע) דל. יא שם (ביארתי בספר דניאל) שם כד (ואנו) ואנחנו. כג שם ב׳ בספרי. (דבר כלל) קרק כלל. כז שם (מלכות יון וכתים) מ¬ שם שם (בא אל מדין) הלך למדין. ח לא יון ורומי. (ומשה אמר להם תתחטאו כא שם (מגורת צמד) כמו צמר. כה ג דרך כלל) ו׳ א׳ ל׳ מלת (בחצר אהל מועד) פתח שם ז כלל ת׳. אהל מועד. (וחדל) וקדמונינו. כג שם (והטעם שנשאו את כו ד (אותיות אהדי) א׳ יהדא. ל לב חשבונם) הטעם שנשאן. (ונקרא על שם משפחת מא שם (והנכון שזה) ויתכן שזה. שם כה אמו) ולא נקרא על שם (ר׳ יהודה הלוי הספרדי) כז ג משפחת אביו. ר׳ י׳ ה׳ דל. (מכל שבעה גוים) מכל שם שם (דרךחדל)ד׳קדמונינו דל שם יא ז׳ עממים. (אמרו חדל) אמרו שם יב (מגזרת ימחאו) וכמוהו יא לד קדמונינו דל. ימחאו. (לפני ישראל) לנגד כל שם כ (כי בפסוק הראשון) רק טו לה ישראל. בפסוק הראשון. (צוד, או למשה) צוה כה א (גם זאת הפרשה) כי ז׳ ה׳. א לו את משה. (שפעם תסוב מפה ומפה) ז שם (שיצוד, את בני ישראל) שם שם תסוב הנחלה מכה וכה. שיאמר לישראל.