Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1893-01-01 · 1 (1893) · p. Seite 104

104 — דברים כג ו (ולא עזבו השם) והשם לא עזבו. שם יב (גם חזוק הוא זה) נם זה חזוק. כד ד (טמאה היא לו) היא טמאה לו. שם ו (עשק ממש) ממש עושק. שם יג (בין צדק לצדקה) בין צדקה וצדק. שם כ (גם הוא כתוב באל״ף) וגם אלף כת׳. בז י (ועשית את מצותיו לעתיד) ועשית לעתיד מצותיו. שם יט (אין להם עוזר) אין עוזר להם. לא טו (וטעם וזנה) וזנה טעמו. שם יה (שלא יראה ולא ידע) שלא ידע ולא יראה. לב ב (שהתפלל משה שיהיו דבריו) ש׳ מ׳ על דבריו שיהיו. שם ח (כי לכל חלק למטה חלק למעלה) כי לכל ה¬ למעלה ח׳ למטה. שם יד (היה זה הכתוב) היה הכתוב הזה. שם שם (רבת דבש ושמן) רכת שמן ודבש. שם יה (נמר ותקיף) תקיף וגמר. לג כ (הר סיני ושעיר) הר שעיר הר סיני. שם שם (כי לא החל בתחלה כי אם לכרך ישראל) כי לא דברים ז יג (הזכיר דגן ותירוש ויצהר שהם עיקר) והזכיר העיקר ד׳ ת׳ וי׳. שם כה (או ממון תקח) או תקח ממון. ט ז (למ״ד למן היום נוסף) למן היום למ״ד נוסף. שם כב (כי היו העם מתאוננים) בי העם היו מי. יב כז (או חטאת או אשם) או אשם או חטאת. יד ג (בלב ובפה) בפה ובלב. טו ו (תהיו עוד מושלים) תהיו מושלים עוד. שם י (הכל הוא בחלקים) הכל כ׳ הוא. שם כב (אתה הטמא או הטהור) אתה הטהור או הטמא. טז א (היה מסתכל) מסתכל היה. שם כ (שתעמד לך זו הירשה) ש׳ זאת הירשה לך. יז כ (שב להזהיר על היחיד) שב על היחיד להזהיר. ש ו (צריכים בעל כרחנו) בעל כורחנו צ׳. יז טז (כי הסוסים כימים ההם היו מוציאים ממצרים) כי בימים ההם היו מוציאין המסיס ממצרים. יה ח (כדרך רחוקה מעט) ב׳ מ׳ ר׳. שם כג (שתהיה הארץ טהורה) ש׳ ט׳ ה׳. כ ח (את יראה נוסף) את נוסף יראה.