Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1893-01-01 · 1 (1893) · p. Seite 226

226 II. אם קאל עאנאן רח׳ אללה ובתולה דם בתוליה לא מטמא ביה לא היא ולא בעלה דדם בתולים לא יטמא [לאו טמא .[] הוא דכי [דכתיב] ואשד. כי יווב זוב דמה קא אמא יזוב זוב דמה ואי אמא יזוב דמה הוד. פגי ליה אילא טפי כתב זוב לאודועך דהיי [= דהאי] דם דקא מטמי באשה דם דתדיר דדייב מינה הוא אלמא דדם דלא תדיר דדייב מינה (הוא) לאו טמא הוא הילכך דם בתולים לא יטמא [לאו טמא] הוא דהיי לאו דם דתדיר למידב מן אשד. הוא אבל או [אי .1] בתר ביאה ראשונה כדפסיק דם בתולים תניא הזיא [= חזיא;sie sieht zum zweiten mal] דם הוי לה נדה דדם בתולים בתרין גיסנא [= גיסי] דרחם קביע דקא קרי ליה בתולים בלשון תלם קא רזים לך דדם בתולים איתיה בשני תלמים דרהם קא משוי ליה לרחם כי אגיא [= אוגיא talmudisch] וקא אמא ראיתיה להיי דם בהיי נימיה דה[יי] אג[יא] ובהיי גיסיה הילכך לא אפשר למהוה בעילה כדרכה אלאי דמתבעי [אילא דמתבזעי.1] הנך תרין ניסני דאניא וכיון [דאת]בזעו לה וכל דמא דאית בהו בחד שפכו אתו הי לבר כל דמא דחזיא בתר דפסיק דם בתולים לא[ו טמא] הוא לא מיטמי בהו לא נבעלת ולא בעל אילא מיטמו תרויהון טמאת שכבת ורע וסחו וכד ערבא שמשא דכו בי היכון [= היכא] דפרישנן בטמאות. III. אם קאל דחי אללה ואמא והלצה דומיא דחלוצי עכא דקא מדמי [לה]ון לד,ני מסני [= מפאני ,Schuhe] כי זינא דמלחמה דאי סים נוובי [wenn er Strümpfe trägt] מפני הוא דשלפא להון וגורבי לא שלפא להון דקא קדמי להון לזינא וזינא לדיליה לחודיה דשלהין להון ומני [= ומאני die Kleider] דתותיה לא שלחין להון אבל היכא דאמא של נעלך אפילו נורבי נמי שליף דכת׳ כי ישל אלוה נפשו מה של תפש כולה נפש משתלפא אף של דנעל כוליה נעל משתליף בין מפניה ובין נורבא [כו]לה כי אמא וחלצה נעלו מעל רגלו בלשון יחיד דמפני לחודיהו הוא דשלפא להון דכת׳ הכא נעלו מעל רגלו בלשון חד וכת׳ התם ונעלך לא בלתה מעל רגלך בלשון חד מה נעלך דהתם דעל רובא קאים ואמריה בלשון חד אף היי [= האי] נעל על תרויהי מפני קאים ואמריה בלשון חד דלא תשלוף גורבי כי היכא דפרישנן אבל בהדי של כתב נעלך מעל רגלך בלשון רובא למשלוף נורביה בהדי מפניה.