Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1893-01-01 · 1 (1893) · p. Seite 168

Zur Geschichte der Exegese über den Vers Gen. 49,10 לא יסור שבט וגו׳. Von Rabb. Dr. H. Zimmels in Mähr.-Ostrau. Fortsetzung aus S. 59 des vorigen Jahrgangs. Nach der letzten Auslegung wird die ganze Prophetie in die Zeit des Messias verlegt. Wenn wir beide einander gegenüberhalten, dann meint C. Adr.: ״Es wird nicht für ewig das Scepter von Juden weichen, denn der Messias wird kommen und dann schaaren sich wieder um ihn die Völker.“1) Nach Bachja wäre die Uebersetzung: ״Es wird einstens ewig das Scepter von Juda nicht weichen zur Zeit, wenn der Messias kommen wird.“2) ג) So Jakob b. Ascher (בעה״ט) f. 37a;?ליש״מעד לעולמ׳עד למה בי יבא שילה. Deutlich hebt Lipman den Unterschied hervor: 1) § 286 לא יסור עולמית ומסיים כי יבא שילה; וזהו נתינת טעם כל׳ לבסון* יבא משיח und 2) § 46 in der ed. pr. Altdorf 1644: עד ר״ל עולמית ואימתי יהי׳ זה? כי יבא שילה. 2) Es ist auffallend, dass Scheintob b. Isaak Schaprut in seinem bereits erwähnten handschriftlichen Eben bochan (1880) die Erklärung in der von b. Adr et gebrauchten Form anführt, jedoch in einem Tone, aus dem man schliessen könnte, dass dieser ihm unbekannt geblieben, :ומצאתי בתרגומי׳ המדוייק׳ של אונקל׳ כך ליע״ש מדב״י וסמב״ב עד על מ א עד דייתי משיחא וגו׳ לפי שיש לעד טעם מפסיק וטעמו שלא יהיה נכרת לעולם ועד המלבות מיהודה עם היום שיאבדו אותו זמן רב לפי שיבא המשיח . . . ושעורהכתוב: ליש״מ עד לעולם שיבא (Ezech. 37, 25). ־־־ המשיח ויחזירנו אלינו כמו ... בדוד .. . נשיא לעולם Schern tob scheint neben עד in seinen correcten Targumtexten noch עד עלם א, welches sonst gefehlt haben mag (wie nach Berliner auch in der Biblia regia; s. Jg. 1890, 11), gefunden zu haben, während Bachja es gerade als Irrtum bezeichnet, das zweite עד zu lesen und b. Adr. ohne Weiteres דייתי משיח citiert.