Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1891-01-01 · 1 (1891) · p. Seite 14

14 בראשית מו כז (הפייטנים) הפייטים. שם שם (כי גם בזו הפרשה שנים עדים) ומאת ד,פ׳ שני ע׳. מז טז (בפתח וחטף) בחטף פתח. מה ד (והמפרש שאמר.. דבריו) והמפרשים שאמרו.... דבריהם. מה טז (תמצא בפרשת ואלה שמות) בפי ו׳ ש׳ אפרשנו. מט ז (עריו לא היו דבקים) ע׳ לא היו דבקות. מט ט (אחר שטרף) כשיטרוף. מט יא (ולא יחוש אם יאבל ענבים) ולא יחוש שיאכל הענבים. מט טו (או לגויים שלא יבואו) או על הג׳ אשר יבואו. מט לג (ורגליו תלויות) והיו ר׳ ת׳. נ כו (והנה השרש ישם על משקל וייצר) והנה שורש ויישם הוא כמו על משקל ןייעף w בראשית לה ב (כאשר ילך להתפלל למקום קבוע) כ׳ י׳ אל המקום הקבוע לתפלתו. לה טז (ויהיה ברת) ויהיה פירושו [צ״ל פירוש] מדת. לז לו (תמצא זה הלשון) תמצא זאת הלשון. לח ב (ויתכן להיות) ו ׳ בם להיותו. לח טו (והמפרש.והביא) והמפרשים אמרו.. והביאו. לח כג (על דבר קל כזה) על גדי. מ ד (המדקדק הגדול) מדקדק גדול. מ יב (יתכן יום הלדת) י׳ להיות יום הלדת. מא י (להזכיר עם המלכים שם העצם) למי שמדבר עם ד,מ׳ להזכיר שם העצם. מא טז (שיענה את שלום המלך) יענה את שלום פרעה. מה ח (לאב טעמו למורה) לאב כטעם מורה. ו. מוקדם ומאוחר. (כהוגן דבר ויפה עשה) ב׳ ע׳ וי׳ ד׳. (מאלה לבדם הנוכרים) מ׳ ה׳ ל׳. בראשית (שלא ימות הוא ובניו יד יט במבול) ש׳ י׳ ב׳ הוא ו׳. (יתכן על מנוח התיבה טו ט לדבר) י׳ ל׳ ע׳ מ׳ ה׳. בראשית ו יח ח ד