Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1890-01-01 · 1 (1890) · p. Seite 36

לחיים ושלא ישנו את תפקידם ותיכף אחר הדרוש ישראל במעמדם כולם אהובים כולם קדושים ענו ואמרו נשמת כל ימי עד מעולם ועד עולם ועוד קבלו עליהם עול מלכות שמים באהבה ואמרו ימלוך ה׳ לעולם הללויה כמנהג הרב מנחת שי בשוא לבד בבסימו דרוחא כי היתד. הדוחה וכן בתוך השבוע ואת עשינו התרת נדרים והתרת קללות ע״כ הצבור וכן פדיון נפש ע״ב נפשות מישראל ה׳ עליהם יחיו ובכן אשא אל שמים ידי ובעי ומתחנן בעד כל הק״ק הזה מחנה אלקים וה אנא ה׳ ברכם טהרם והרק להם ברכה כי לך יה׳ הממלכה ובחצריהם ובטירותם יהיו במלאותם וינטלם וינשאם על נבי מרומי ההצלחות ושובע שמחות ירוייון מדשן ההלל והשמחה והשקט ובטח ברב תנים ותפארת בנים וזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ויע״א יגן עליהם וע״כ ורעם אחריהם יקומם ירומם כסא מעלתם וינביה כנשר כוכב מערכתם כי״ר סלקינן וכהא נחתינן ע״כ איש אשר יקום לערער ולחרחר ריב ומדון לבטל דברינו אלה ח״ו בחילוק ופירוד לבבות ודו עון חמור הוא בידו ותבא עליו מארה והשומע לנו ישכון בטח ושאנן והיה עלהו רענן ובא בכל אות נפשו ונזר אלדיו על ראשו כ״ד החותם פה עי״ת רומא יע״א בסדר וכל איש חכם לב בכם יבואו ויעשו בא בסימן היום הר״ת עולם לפ״ק והכל שריר ובריר וקים כ״ד זעירא דמן חברייא מעה״ק ירושלם ודו צעיר המשתלח מעה׳יק חברון ת״ו רפאל מאיר פ א נ י ו י ל ס״ט חתום.