Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1887-01-01 · 1 (1887) · p. Seite 29

GLia s von Uisibis und Kaodja AtfaMmi's Aenßevvvgen nlrer die Trinität. Ich habe schon in meiner Geschichte der Attributenlehre p. 43 darauf hingewiesen, daß die Darstellung, die Saadja Alfajjümi von der christlichen Trinitätslehre überliefert, der nestorianischen Dogmatik entnommen ist. Die von L. Horst vorgelegte Uebersetzung Ms dem Arabischen, ״Des Metropoliten Elias von Nisibis Buch vom Beweis der Wahrheit des Glaubens" (Colmar 1886), erhebt meine Annahme zur Gewißheit. Wohl ist Elia bar SchinLjü, Metropolit von Nisibis 1049 gestorben, allein seine Schrift giebt in denjenigen Punkten, in denen sie die Angaben des Gaons beleuchtet, nur das wieder, was allgemeine nestorianische Lehre ist, in den zur Zeit Saadja's geläufigen Darstellungen derselben also genau ebenso vorgetragen worden sein dürfte. Saadja's Worte will ich jedoch zuvörderst nach der sog. zweiten Uebersetzung hierherstellen, wie ich sie Halberstam's Copie von cod. de Rossi 769 entnehme (ed. Landauer p. 14 $. 2 Jbn Tibbon ed. Slucky II., 45 Z. 18): ובזה העניין טעו הנוצרים והאמינו שיש לו שינוי וחילוף ער ששמוהו שלשה חלקים הנקראים אקאנים [=1^] ואתחיל ואפרש נימוסיהם ואשיב על טענותם וטעותם אבל אזכיר דברי חכמיהם ואעזוב דברי הדיוטיהם בעזרת שדי ואומר קצת מן הנוצרים והם חכמיהם אמרו כי יוצר הי וחכם וחיתו וחכמתו הם זולתו ולבר מגופו ולפיכך היוצר"" וחיתו וחכמתו שלשה קנו(א)[מ]ים הם שהם שלשה עיקרים. Wie richtig der große Unbekannte, der immer noch namenlose Uebersetzer Saadja's, auf dessen philosophische Bildung ich