Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1884-01-01 · 1 (1884) · page 203

ספר מוסר הרופאים יצחק הישראלי דל. והם המשים שערים. לה׳ 1) להיות טבע בעלי חיים לבקש מחייתם ולהתעסק בדברים המקיימים את מציאותם; אף כי האדם אשר צלמו בצלם אלהים יתחייב להכרח להשתדל ולהתעסק בדברים אשר בהם יתקיים מציאותו והשארותו ותשועת נפשו בטרם התעסקו בשאר הידיעות והעסקים אשר ישתתפו בהם זולתו כי האדם קרוב אל עצמו ומפני זה יהיה תועלת מלאכת הרפואה רב מאד ויתחייב האדם תמיד ויוכרח בלימודה בהתחלת לימודו. 2) בעבור היות חכמת הרפואה ארוכה מאד וחיי בני אדם קצרו מלהגיע עד תכליתה יבחנו הרופאים המובהקים ויצרפו ויתלבנו מהמבלים אשר בחיותם מתעסקים תמיד בלמוד הספרים והגותם בהם יומם ולילה והיותם מתיחדים לזה משאר האדם כל עוד אשר לא יצטרכו אליהם בעסקיהם. 3) מהירות פעל מעשה האומן או איחורו או המתנו הוא כפי גודל הדבר אשר בו יפעל, או קלותו ופחיתותו כי המתעסק בנקיבת הבדולח יאות אליו לחשוב ולהתעסק במלאכתו לבל יזיק במהירותו את נועם המפעל ההוא, מה שאין כן בפעל טיט חוצות, ולכן יאות אל המתעסק ברפוי גופות בני אדם, אשר הם מיטב היצורים השפלים, לחשוב ולעיין ולדקדק מאד בחולייו ולעשות את פעולותיו בציור שבל ובהמתנד, פן יטעה במה שלא יוכל לתקנו וע״ב אמר החכם כשתראה את הרופא ממהר להשיב על כל חולי אשר תשאלנו ומתפאר ברפואתו תחשבהו לסכל. ואמר אדון הרופאים מימי לא השקיתי סם משלשל לאדם שלא נבהלו רעיוני ותדד שנתי מעיני טרם אשר אשקנו ואחריו ד׳ לילות. 4) כל מה שזכרתי שאין ראוי לרופא להיות נמהר במפעליו גם לא יתכן היותו מתעצל ומתאחד מאד כי לא ימתינוהו רוב החולאים רק יתחייב היותו בממוצע בין הד,פכים, לא נבהל ומתמהר, ולא מתעצל