Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1882-01-01 · 1 (1882) · p. Seite 49

49 מפענח נעלמים אמשכם, ובעבותות אטדים אתטכם. נכבדות אדבר כו, עד אכוא כמים בקרבו, ולשוני תהגה צדקותיו׳ עד אבוא כשמן בעצמותיו. אך בבואי כסאי חסדיו להלאות, ראיתי נסלאות. ולחזק את התבונה אין קצה לתכונה 45) ועוד אני מדבר עם לבי, ומתיעץ עם ילדי מחשבי. והנה צפון תעיר סמיה46) ותימן תביא בשמיה. ואור ירוצץ, כברק ינוצץ. וקול נגינות,5 ושיר רננות. והמבשר יאמר וישחק, שמועה טובה מארץ מרחק. והקורא ירוץ ויקרא, הנה יום בשורה, באה תשורה- מפנינים יקרה. מכתב מפואר, במחוגת השכל מתואר, ובעט הדעת מבואר. מחפיר לזהב אופיר׳ מסיר יפי שוהם וספיר. טוב מקנה וקדה, יקר מכל כלי חמדה. אמריו כמים קרים וחוזק צורים. דבריו מופת צופים מתוקים, וכראי מוצק חזקים. מליו 10 כשמן רכים׳ ומשלג זכים. כשלג ביום קציר נחשבנו, ונחלים בערו ממנו. מעניו למאוד נפלאים׳ וטוריו בתרשיש ממולאים. בנופך47) על ספיר ואחלמה, ושש ומשי ורקמה. מפאת שוריו הריחו כפריו. ומעבר טעמיו, נזלו בשמיו. ומרוח לקחו נרדו נתן ריחו. והעת אותו אחזה ימיני, כל יקר ראתה עיני. ותגבה נפשי בעיני, מכל אשר היו לפני. וכל אשר הוגד לי 15 חזיתי וכאשר שמעתי כן ראיתי. כמור׳ על הכפור 48) בלי שקר, כמראה הערב והבקר. גן חמודות, על פלגי תעודות. כל עץ בה נשא 49) פריו, כי מה טובו ומה יפיו. אריתי מורי, אכלתי יערי. שתיתי ייני וחלבי ונסכי, ופריו מתוק לחכי. וארבע פעמותיו, נחל מלא על כל גדותיו. בקיץובחרף לא ייבש, על פני ארץ כהלך דבש. לא רעם לו ולא נהם׳ שם הבדולח20 ואבן השהם. שולחן ערוך. ויין מסוך. וקול מריע, אל קצה ארץ יגיע: לכו לחמו בלחם פרשתי, ושתו ביין מסכתי. לחם מזמר" ולא לחם אדמה. טבח מוסר, ולא טבח בשר. יין אמונים, ולא יין גפנים. מגדי שכל, ולא מגדי אוכל. בשמי חסדים׳ ולא בשמי נרדים. שירי תבונות, ילא שירי נגינות. ןיודיעני נפלאות מזמר" ויגד לי תעלומות חכמה. ענדתיו עלגרגרותי,25 קשרתיו על אצבעות׳ 50). שמתיו על זרועות׳, להיות לי למשמרת׳ לכבוד ולתפארת. הוא ששוני, בעתות יגוני ולרגעי חילי, שמחת גילי. אדבר בו ועדיו ישיבני, אביט אליו וימיו ירהיבני. בין צלעי הפלתי גורלו, ובניתי בית זבול לו. ובקרב קרבי המד,ימים, מכון לשבתו עולמים, ומה הגמול אשר אקים לנגדו, והתשלום אשר אשלם לחסדו? לשוני תקצר מהגיר30 מעשהו, וידי תקצר לנגוע בקצהו. בראותי כי בתגמול ידידי, אין לאל •די. שמתי נפשי בכפי, וקניתי בכל כספי. לאמה נפשי, לבל תצא חפשי. ולבי לעבוד רצוניו, ולעשות לו כטוב בעיניו. וטי יתן לי כח לדאות על כנפי' רוח. לבוא אל מגוריו, ולנפול על צואריו. להודיעו סודי חבי, ולהגיד לו כל לבי. ולספר אדות מסתרי 51), ותהפוכות דורי. דור לא שם ד■35 נכחו, ולא נאמנה את אל רוחו. דור מה רמו עיניו, וחרבות שניו. פרש 4