Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1882-01-01 · 1 (1882) · p. Seite 50

50 מפענח נעלמים לתלי מוקשיו, והנחילני ירחי שוא. הרחיק מעלי גילי׳ ולילות עמל מנה לי. למשחית הסך הודי, וצוקי חדש עמדי. חציו אכלו כחי, וחמתם שותה רוחי. ולא נעצבתי אל החיל כי נשלל, ולא דאגתי כי חלף ואומלל. ולא נהייתי כי ספה הכבודה, ולא נחליתי כי עפה העבודה. כי כעין רעיוני 5שךתי בנד זמני, ובאישור זממי ראיתי תהפכות ימי. זמן נעוו ממעלותיו, ותעו מחשבותיו. נעקש באורחותיו, ונלוז במעגלותיו. ישק, והוא ישך. כנחש יחריש, וכצפעוני יפריש. יתאים להפריד, ישא לד,ירידי. ולעקש יישיר, ולהוריש יעשיר. עשרו כרקב יבל, וחילו ישא רוח יקח הבל. וכספו וזהבו, ככלי אין חפץ בו. הנה מעט מהלכיו, ואלה קצות דרכיו. ואיך לא 10 אבוז למפעליו, ואלעג למעלליו. ואני מעודי, כביר מצאה ידי. ויעוף העושר, כאשר ידאה הנשר, וכל עמל ידים יעשה לו כנפים. למען דעת יד ד כי חזקה היא. אבל יזלו עיני, ואשא בשרי בשני. כי נשארתי בודד בארץ מולדתי, ואין איש אתי. ואני בה נחשב, כנר תושב, ולא אחזה נבר סביבי, ממשפחתי ומבית אבי. ספו בר, מורי דעה, ואפסו 15 מביר שמועה, גם נבנו עושי רשעה. על ד העתירו, וגדלו ויעשירו. ולא ידעו מחשבתי׳ ולא הבינו עצתי. כי טח מראות רואותס, מהשביל לבותם. ופליטי בין אשר נודעו, ושרידי יחש אשר נשמעו, דלו מאנוש נעו. על זאת אאנק דומם׳ ואשבה משומם. נגוע ומעוטה, כי רע עלי המעשה. אכן עת רעה והמשכיל ידם, כי מה האדם, שיבא אחרי המלך את אשר כבר 20עשוהו. לד׳ הוחלתי עד בוש, ואדע כי לא אבוש. וחסיתי כשוכן ערץ, והחוסה בד ינחל ארץ. ועור ליום אשר אני 52) בו סוער׳ כתנור בוער.53) להיות כל זד נוקש, וכל עושי רשעה קש. יום אשר יחמול על סנלתו׳ ומחזיקים בבריתו, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. ואף על פי כן סנלת הברואים, וראש הקרואים. המופלא במפעלותיו. ר בג א אב ו ן 25 יחי לעד, ואשורו לא תמעד. הוא לי מבצר, לרגעי הצר. ומגדל, אם הכאב יגדל. וחומה, מחרדת מהומה. ושמש צדקה, באהל המצוקה. מרחוק בשמיו יסיחו, ומאפס׳ ארץ מוריו יריחו. מפי ספריו, אשמע דבריו. ובפר כתביו אראה אד,ביו. ומבית מגוריו■ יבואו יצוריו. ופני ירוצון לחלות, על משכבי בלילות. ואקרא בעתות צרותי, מארץ מרחק איש עצתי. ועתה מכבוד 30 אלופי, ישאלו אמרי פי. אם ייטב בעירו, וכשר הדבר לפניו. לחזק חבלי. האהבה, ולהתיר קשרי ד,דאבה.54) ועל ידי אומר וענירם, נתראה פנים. ובגן עטים וכתבים, נתעלמה באהבים. אולי כתבו הנעים והנאה, יתמוך לבבי הנכאה. כי הנה בשמים עדי, ובמרומים שהדי. כי הנפש אליו נכספת, והעין עליו דולפת, ומראהו שואפת, וטתשורתו דמעה נוטפת. 55) 35 ואין לד מעצור לזכור קבוץ הנדחים.56) וחבל הפרידה ירתק, וחוט התשוקה ינתק, לחבר את האהל להיות אחד. אז אשר פצו שפתי אקימה, ואשר נדרתי