Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1877-01-01 · 1 (1877) · p. Seite 68

068 שערי ציון וחכמה נפלאה יובן בה המבין כעין שכלו מהטוב הגמור מה שאין למעלה מטנו. ויגיעו לו בהם מן העמים האלהיים ואמתות הדברים מה שהיו אנשי החכמה מעלימים אותו. ולא רצו לגלותו. וכונו כל מה שכונו בו הפלסופים. ואמרו ואם יבינם המבין כפשוטו יראה בו דברים רחוקים מן השכל אין למעלה מהם. והם באמת חכמת נוראות נפלאות נשגבות וחמודות נפלאות. ולהעיר אותנו על זה אמרו ח״ל בספרי פרשה ראה. דורשי רשומות אמרו רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד אגדה. שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם. ומדבק בדרכיו. ועשו דבר זה לשני ענינים. האחד. ללטוש עיני התלמידים. וללבב לבותם. ועוד כדי לעור עיני הסכלים שאין ראוי לגלות להם את הסוד מפני שאין שכלם שלם כד לקבל האמתות על בוריים. ועוד שאין ראוי לגלות סודות החכמה על ספר בענין שאין בו פקפוק. כמו שאמר שלמה ע״ה דבש וחלב תחת לשונך. וזה רמז על החכמות המתוקות לנפש. אל יעלו על שפתי אדם. חד, אמרו תחת לשונך. ועוד שאם יגלה לפסול יגנהו. ואם לא יגנהו לא ייטב בעיניו. כמו שאמר שלמה ע״ה באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. על כן אין ראוי לאיש חכם לגלות מה שיודע מן הסודות. אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו. לא למי שאין שכלו שלם. לפיכך יש מאלו הדרשות שהן כעיני האנשים בתכלית האמת והברד. ומצעו כאשר חשלימו רבינא ורב אשי לחבר חבור התלמוד על מה שהוא עליו. והיה הפלגת חכות ועוצם תועלתו לעד נאמן עליהם השלום. כי רוח אלהין קדשין כהון: ומצאתי כקבלה שפטירת רב אשי היתד, בשנת ת״ש ל״ח לשטרות שהוא שנת שנ״א לחורבן הבית. וזמן ישיבתו ששים שנה. והתחיל זה החיבור כמו ש״ל שנה אחר החורבן מהבית. וימ״ש [ויש מי שאומר] שנכתב בד מאות שנד, אחר החורבן הבית. מפני שרבינא היה בחור בזמן רב אשי. והיה לו כתלמיד חבר. וחיה אחריו הרבה. ונפטר בשנת ת״ת י״א לשטרות שהוא שנת תל״א אחר החורבן. והוא סיימו. והיה מן האמוראים: ואחריהם התחיל זמן רבנן סבוראי ונשלמו אז מן השנים ד אלפים רנ״ט שנה. והיה אחר רב אשי ורבינא רב יימר. ורב רב בר אשי. והוא רב טביומא. ורב איידי בר אבין. ורבא תוספאה, ורב משרשיא. ורבינא בר פפא. ורב חמא ורב עינא, ומר גביהא מבי גבול. וזה הדור היה ממוצע בין האמוראים ובין רבנן סבוראי. ומהם שהיו נקראים חכמי התלמוד. ומהם שנקראו רבנן סבוראי. אעפ״י שהיו באותו הדור. וכל החכמים הנזכרים בתלמוד. שלא זכרנום. אתה יכול להבין מזה הענין שנזכר בו. או מן האחר שנזכר עמו באיזה זמן היה, ותכללהו בשכלך עם הבנה שיראה לך היותו ממנו. ורב אחאי היה סוף החכמים הנזכרים כתלמוד. וראש 5 10 15 20 25 30 35