Magazin für die Wissenschaft des Judenthums · 1877-01-01 · 1 (1877) · p. Seite 87

087 הגזירות הישנות הגזירות ודשנות(תתנ״ס מכ״י אשר בדארמשטאדט. 5 ויהי בשנת אלף ועשרים ושמנה שנה לחרבן הבית היו גזרות בישראל אשר קמו תחלה השרים והפחות ועם הארץ אשר בארץ צרפת ויועצו ויזמו לעלות ולהגביה כנשר ולהלחם ולפנות דרך ללכת דרך קהל ירושלים עיר הקדש ולבא אל קבר ישו הנוצרי אשר לא יועיל ולא יציל ויאמרו 10 איש אל רעהו הנה אנחנו הולכים בארץ רחוקה הלכנו להלחם עם מלכי ארץ ונפשנו בכפנו להרוג ולשבר כל המלכיות אשר אינו מאמינות בישו הנוצרי — אף כי היהודים אשר הרגו ותלו אותו — והיו מלינים עלינו מכל צד ומכל פנה ונתייעצו ויאמרו לשוב לתורתם או להשמידם מעולל ועד יונק. ויסיטו סימן על בגדיהם שתי וערב השרים וגם עמי הארץ 15 וכובעים (אצ״ל בכובעים) על ראשיהם. וכעת אשר שמעו הקהלות אשר בארץ צרפת אחוזות רתת וחיל ורעדה ואחזו אומנת אבותם — וכתבו כתבים ושלחו שלוחים לכל הקהלות אשר סביב נהר רינום לצום ולישב בתענית ולבקש רחמים עליהם מאת שוכן מרומים למלטם מידם. וכשהגיע הכתב לקדושים אשר בארץ המה אנשי השם יסודי עולם אשר 20 במגנצא וכתבו להשיב לארץ צרפת וכן כתוב בהן מרו כל הקהלות צום עשינו את שלנו, המקום יצילנו ויציל אתכם מכל צרה וצוקה, עליכם אנו יראים יראה גדולה אבל אנו אין לנו כל.כך לירא אפילו כשמועת האוזן לא שטענו ולא היינו שומעין שנגזרה גזרה ונגעה החרב עד נפש. וכאשר התחילו התועים לבא בארץ הזאת היו מבקשין מעות לקנות לחם 25 ונתכנו להם ודרשנו בעצמנו עבדו את המלך בבל וחיו(פסוק הוא בירמיה כ״ז י״ז). וכל זאת לא הועיל לנו, עונותינו גרמו לנו כי העירונים שבכל עיר ועיר אשר באו שם התועים התגרים בנו כי גם ירם היתד, עמהם להכרית שורש וגפן בכל הדרך עד ירושלים. ויהי כאשר באו התועים גדוד אחר גדוד כחיל סנחריב ויאמרו מקצת השרים אשר במלכות 30 הזאת על מה אנחנו יושבים נלכה אנו אף עמהם כי כל איש אשר ילך בדרך הזאת ויעלה דרך לעלות לקבר ישו הנוצרי יהיה מתוקן ומזומן לגן עדן. ויאספו התועים והם מכל פלך ופלך עד שהיו לרוב כחול הים וגם השרים ועם הארץ ויעבירו קול ובוקינוס כל איש אשר יהרוג יהודי אחד ימחלו לו כל עוונותיו! וגם פחה אחד היה שם ושמו דיטמאר 35 אמר שלא ילך מהמלכות הזאת לעולם עד שיהרוג יהודי אחד אז ילך