Nahalat tsevi · 1938-04-01 · Heft 7-9 (April 1938) · p. Seite 187

187 ברכת השם .II איש ני יקלל אלקיו מות יומת עבודה זרה .III איש כי יזבח לאלהים מות יומת גלוי עריות .IV כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל ומתו גם שניהם האיש השוכב עם האשד. והאשה. אם בשדה מצא האיש את האישה והחזיק בה ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. איש אשר ישכב את אשת אביו מות יומתו שניהם. איש אשר ישכב את בתו מות יומתו שניהם. איש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם. איש אשר ישכב את זכר משכבי'אשד. מות יומתו שניהם. איש אשר ישכב את אשד. ואת אמה מות יומתו. כל שכב עם בהמה מות יומת. שפיכת דמים .V מכד. איש ומת מות יומת. איש כי יכה עבד או אמה מות יומת. כי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ולא ימות ונפל למשכב אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא. ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו. ונחת נפש תחת נפש עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רנל תחת רגל. ואיש כי יתן מום בעבד או באמה כאשר עשה כן יעשה לו. איש כי יכה אשד. ויצאו ילדיה מות יומת. כי ינח שור את איש או את אשד. ומת בעל השור נקי ואם שור נגח הוא והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשד. בעליו יומת. ואם עבד המית השור או אמה בעליו יומת נזל .VI כי ינזל איש מות יומת. ננב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. כי יגנוב איש שור או שה מות יומת. אם במחתרת ימצא הננב והכה ומת אין לו דמים אם זרחח השמש עליו דמים לו. כי יבער איש שדד. או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר מות יומת. כי תצא אש ונאכל נדיש או קמה או שדה מות יומת המבעיר את הנערה. כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מביתו אם לא ימצא הננב ונקרב בעל הבית אל האלהים. כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור ומת או נשבר או נשבה אין ראה ונקרב אל האלהים ולקח בעליו ולא ישלם. ואם ננב יגנב מעמו ישלם לבעליו. אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם. אכר מן החי .VII איש כי יאכל בשר בנפשו מות יומת (כלאים .VIII) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תטע כלאים (Wird fortgesetzt).