Nahalat tsevi · 1935-10-01 · Heft 1-3 (Oktober 1935) · p. Seite 112

112 השאלת: אי אחינו ב״י בעודם כארץ אשכנז רשאים לשנות ממבטא אשכנזי למבטא ספרדי בדברים שבקדושה לא לקחתי בירי את העט לפסוק ,הלכה למעשה ומכ״ש שלא הרהבתי עוז בנפשי להורות ללא שאלוני ולא באתי רק להציע פה את דברי כפי דעתי הקלושה לפני רעי מורי הוראה נ״י ׳והם ידזונו דין אמתי לאמיתו. הלא הוא כלל גדול בש״ס שכל ישראל תייבים להיזהר במנהג אבות יי הם.בידיהם ומפני החובה הזאת אפילו המצוה הנוראה־ שנכרתו עליה שלש עשרה בריחות נידחית ואפילו .ער יום י״ב פי קדוש המנהג לאדונינו יח״ש ואמרו בחום׳ מנחות דף ך׳ ר״ה נפסל שמנהג אבותינו חורה היא. אך בזה האחרונים חלוקים הם בדעותיהם אי חובת זהירות־ במנהגי אבותינו מוטלת עלינו רק באותם מנהגים שתקנום כדי להרחיק אדם מעברה ולעשות סייג ולגתי גדר או אם מחויבים אנו להזהר במנהגים אף׳ בדברים י שאין בהם נדנוד עברה ודעת הרש״ל תשו׳ ו׳ במילתא דססיקא שנהגו איסור בדבר אסור לסחור אח המנהג איל במילתא רלא פסיקא מותר לסחור והוא שיש טעם נחוץ לתקן ולגרור דבר והמהףשד״ם ז״ל בחשוב׳ או״ח פי' ל״ה דעתו להקל ובעל תשוב׳ דברי חיים חלק ב׳ או״ח ם,י׳ א:׳ תתפלא על החח״ס בחשוב׳ או״ח סי׳ ט״ז שאוסר לשבות מנוסחא לגוסחא יומ״מ בכל קהלות קד׳. נזהרים מאד להחזיק במנהגי הקדמונים אף באותם הדברים שאין בהם צד איסור והיתר כגון באמירת אב הרחמים והרבה דברים שבסדר העבודה בבתים* ובביהכ״נ. וכל זה אמרנו מצד הטעם דאל תטוש תורת אמך אבל לענין טעם דלא תתגודדו כתב. המג״א סי׳ תצ״ג סק״ו שיש לומר דלהמסקנא ■בכל דבר כלומר בין בדבר שחלוקים בו משום איסור והיתר ובין בדבר שהמנהגים אינם תלויים באו״ה בכולם שייד דין רלא תתגודדו בבי״ד אחד בעיר אחת עי״ש ובעל חסר לאברהם ז״ל יחלק או״ח סי׳ ט׳ חולק על המג״א ולדעתו י במנהגא לא שייך כלל לאו דל״ת וז״ל ולפענ״ד ראיה ברורה רלהלכה לא שייך ל״ח מרבת ר׳ האי גאון שהביא הר״ן ז״ל שלה,י ר״ה שכתב: ■שם דה" ט רחקן ר׳ אבהו לתקוע תשר״ת חמשום דבחחלה הי׳ בזה מנהגים שונים■ מר כי אתריה ומר כי אחריה ואין בזה מחלוקת לענין הדין •1ותיקן ר״׳א שיהיו כל ישראל עושין מעשה אחד ולא יהי׳ ביניהם דבר שההריוטות רואין אותו ־כחלוקה הרי ררק משום ההדיוטות הוא •שתיקן סן אבל,משום ל״ח ליח בזה הואיל ול״ה רק מנהגא בעלמא עכ״ל בחשוב׳ חסד לאברהם ובמ״ב לענ״ד ליכא שום ראיה לא ממלחא דר׳ אבהו ולא מפירוש ד,ר׳ האי גאון וכי׳ ברות'תדבר שר׳ אבהו ראה בעירו או בעיר אחרת ובי״ד אחד שמתריעים זה בכה וזה בכה ואם ראה שבני עיר אחת מתריעים׳ כך ובני עיר אחרת מתריעים, כך או אפילו אם•. בעיר אחת ושני ב״ד יראה מנהגים שונים מה בכך הא. לא שייך הלאו דל״ח רק בעיר אחת וב״ד אחד ועיין ׳בדברי בעל קרבן ׳נתנאל יכפ׳ ד׳ דר״ה סעיף כ״ח מה שכתב לענין ספקא דר׳ אבהו וו״ל־ מפפקא .ליה דלמא גנוחי ויליל פירוש דהוי מספקא ליה שמא יש מנהג בעולם שעושים תרועה גנח ויליל והוא מכניף לכל המנהגים וראה לתקן ע״ב מוכח בפירוש• שלדעתו ר׳ אבהו לא ראה שיש בעיר אחת אגודות אגודות אלא מסופק היה אם יש עיר בעולם ששם ■אינם :גונחים לבד או מיללים לבד אלא גונחים ׳וכדללים וע״כ חיקן מה .שתיקן ולא .מטעמא הלא תתגודדו ׳רהא ל״ח לא שייך׳ במקומות שונים אלא מטיעמא שכתב ר׳ האי ולפי״ז ׳.מוכת שדברי ר׳ האי גאון• ז״ל