Nahalat tsevi · 1935-01-01 · Heft 4-6 (Januar 1935) · p. Seite 156

m ואלו ההלכות. ה.) חציצין ע י רובי ן ד: חציצין דאורייתא נינהו וט׳ כי איצטריך הלבתא לשערו וכר כי אתאי הילכתא לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאין מקפיד וכר. וביה בסוכה ו. ובנדה סד:— רש־ י דיה דבר תורה תיל הל*מ בתורה שבעל פה! ודיה ועל מיעוטו ודל ונורו לאו הלים אלא גזרה מדרבנן ורובו המקפיד לחודיה הוא דחוה הליט• וע׳ חוס־ דיה דבר תורה עם הנה׳ תיי. ותום' סוכה ו. דיה ד׳ת רמב״ספ״א מהי מקואות ה ל י "ב ושם הליו ודל ואם היה בעל שיער יטביל כל שיער ראשו והרי הוא כגופו דין תורה ו ם "ב הל׳ ט״ו [לא זכר שהוא הל״מ]. ע׳ מה שכתבתי לעיל בענין שיעורין וה״נ כאן בין לרש״י דקאי הילכתא דוקא אשערו (ע׳ ד״ה רובו) בין לדעת התום־ דפליגי ום״ל דאבשרו נמי קאי מ״מ גם לדעתו אי לאו הילכתא ה״א כולו (ע׳ הגהת ת׳-׳י) הרי דאתא הילכתא ומסיק מן הכלל. ודקדוק לשון הש״ס מסייעני דבתחלה כשרצה לומר דלהוסף באה ההלכה כדרבה וללמד שיש חציצה בשער כתב לשון א י צ ט ר י ך אבל לבסוף לסי מאי דמסיק דגרועי גרעיה למלתא משתמש בלשון את א י [אכן בסוכה ו5 איתא גם בדרבה לשון אתאי]. ועי פסחים מה: במשנה וכן לענין טומאה אם מקפיד עליו חוצץ. הרי ד ב ב ל י ם לא בעינן רובו אלא בהקפדה לחוד תליא מלתא. וא״כ הלכתא דבאדם רובו נמי בעינן הדוש הוא שחדשה ההל׳־מ! וע׳ ברכות י ט: דאמר רבא דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה. והדבר תמוה דדין זה משנה מפורשת היא באהלות פ״ג מ״ד וא״ב מהו למימרא? אטו רבא ולסוניא דברכות משנה לא שמיע להו? ולית מאן דחייש לקושיא זו לפי ראות עיני. ונ״ל לישב דהא דרבא לדיוקא איצטריך ד פ ה ו ת מטע״ט ברום טפח אינו מביא את הטומאה ואינו חוצץ בפניה מה שלא נשנה במשנה שם נם לא בפ״ח דאהלוח. וע׳ רש" י ברכות׳ שם דיה טע״ט וכ״כ בסוכה דף י. שכתב וז״ל הל"מ הוא. וא״כ לפי דרבנו נוכל לומר דגם בזה הוראת ההל״ם דבר חדש הוא דלא מיקרי אהל בפחות מטע״ט בחם טפח. וע' רמב״ם פי״ב מה׳ טומאת מת הל׳ א׳ שכתב וז״ל טפח על טפח מרובע על רום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה ד י ן תוריה שאין קרוי אהל אלא טע״ט. ברום טפח או יותר עלזה.