Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1887-01-01 · VIII. (1887) · page 53

48 מזמת לבם לכן לא אוסיף על־1 דבריו מ^זומה - ואתה ידידי באגררתי חהאשונה כבר הגדרתי בפה מלא ונשבעתי כי kS לכבודי ולכבוד בית אבא עשיתי זאת, וכה יהיה השם עמדי, כי כל דברי אלה גם המה כאיש אשר הוא רחוק מן הדבר, כמה דרחיקין שמיא מעל א־עא, כי אני ת״ר־1 אינני מתפעל מאלה, בעת יתנוצץ אור הכבוד לקראתי כעין נחושת קלל, לבי בקרבי חלל, ובעת הרפת אנוש נגדי יתעורר, נפשי עלי תשחרר, כי כל איש משכיל ישיב אל לבו בסבלו חרפות ובזיונות, על דבר אמת, עמם אכבדה, בי לא אותי מאסו, כי אם את מלכי, צדק, ואף כי מה אני׳ מוכה אלהים ביסורים ודאגות צרורות, ומה הכבוד הזה — כי אתן עיני עליו, ויותר מהמה, שמח לבי לקראת המעשה הלז כאשר רמזתי בפסקי בשכבר כי הנצו סימני הישועה הקרובה׳ והיעודים אשר מסרו לנו חכמינו S'l בתכלית נתקיימו חכמת סופרים תסרח וקטני ארץ ירומו, האמת תהי נעדרת, והחנופה משתררת, על ימין פרחח יקומו וסר מרע משתולל, ועלילות בישע עליו יתעולל- ואנשי ודון לריב ומצה, במחשכים יועצו עצה, להפיל אנשן צורה במהמורות, ולהגדיל עליו מדורות ׳ אש ולהבה ׳ הלא לנו לצחק על־‘ דרך שעשה רכי עקיבה, לכן ירע עמי כי עת לעשות לה׳ להראות את ידו ולהושיע בנחת ושובה, כטל על עשב ינוח רצונו עליהם ויאהבם נדבה, וילמדם מחרש חוקי חיים ומשפטי צדק כאשר מלפנים במדבר בערבה, כה עתירת נפש נענה ידוע חולי ודאגות רבות בלבבו שוכנות במסבה, בוטח בעזר האל לא יירא בחנות עליו מחנה גדולה ורבה הק׳ שאורי Saul Levin meint, wie aus diesem Schreiben zu ersehen, dass nur eine schon von früher her datirende Animosität gegen ihn selbst die Rücknahme des Bannbeschlusses verhinderte, indem die einen den Verfasser der Streitschrift für einen Kenner halten und daher die Frömmigkeit zu Hilfe nehmen, um nicht dem Bibelspruch ״die Thoren hassen die Erkenntniss“ zuwiderzuhandeln und die anderen ihn discreditiren wollen, damit er nicht zu verdientem Ansehen gelange. Jedenfalls wurden die Gegner Levin’s dadurch, dass die gelehrteren Rabbinen, denen die Sache vorgelegt wurde, sich schweigend verhielten, in ihrem Auftreten ermutigt. Das wird wohl Levin auch veranlasst haben, das letzte Schreiben, in welchem dieser Umstand besonders hervorgehoben wird, zu veröffentlichen und dasselbe den Rabbinen, deren Votum zu seinen Gunsten er erwecken wollte, zuzusenden.*) *) Das gedruckte Schreiben hat das Datum 15. Siwan 1790; am 29. Siwan richtete Ez. Landau seinen zweiten Brief an Saul (Landshut p. 98).