Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1883-01-01 · V. und VI. (1883) · page 108

104 Das Gedicht, dessen Verfasser sich akorosticbisch Abraham nennt (Landshufc Amudep. 10 Zunz Ltgsch. d. syn. Poesie S. 539)ף scheint auf deutschem Boden etwa iu der Mitte des 14. Jahrhunderts entstanden zu sein. Abraham Koben,2; Rabbiner in Halle, wollte es schon damals nicht zulassen, dass es von den Jünglingen gesungen werde. Der Verfasser, meinte er, könne kein Gelehrter gewesen sein, da er im Widerspruche zu Meir v. Rotenburg der Chanuka-Malzeit den Charakter religiöser Pfliehtmässigkeit beilege.8) Mehr aus ethischen Gründen will der Arzt Mordechai Levison in Upsala4) dieses Lied beseitigt wissen, das einer profanen Dichtung und den Gesängen weinlustiger Zecher gleichzuachten sei.5) In noch schärferen Worten verurteilt Ahron Worms, der anf Levyson’s Äusserung Bezug nimmt, den unbekannten Verfasser dieses Poems. Von würdigen Männern hat er gehört, dass derselbe ein Schalk gewesen sei, dem es damit nur um einen Spass zu thun gewesen Gj Durch die Paraphrase, mit der Ahron Worms, der im *) Im spanischen Ritus wurde dasselbe zum Gebrauche für das Purimfest umgearbeitet (Berliner נחלת ש׳דל H p. 5). 2) Derselbe ist wahrscheinlich identisch mit ימהר״ר אברהם ב״ץ der der Synode zur Erfurt (c. 1410) beigewohnt hat (Grätz 8. S. 484). Vgl Resp. isr. Bruna No. 162, wo לירמאן und מראכ״ץ iü ליפמאן und מהר״א כ״ץ zu emendiren ist. Er correspondirte mit Jakob Weil (s. Resp. Mose Minz . No. 26) und Jakob Mölln (s. dessen Resp. No. 78, 81. vgl. 181.) und wird von R. Jona (או״וז c» 59, § 1) erwähnt. Danach ist Berliner (Steinschneider Hehr. Bibi. 12 S. 34) zu ergänzen Wie aus Maharil (ה' שבה Ed. Cremona 37 a) hervorgeht, wirkte Abraham Cohen in Halle. עוד הגירו לי שמהרר אברהם הכהן לא רצה להניח חבחוי־ים לנגן(3 הומר אכלי משמנים על השלחן לפי שמשמע כאלו נתקן ע״פ ת״ח וז״א כלל שהרי כתב מהר׳ים שסעירת חנוכה א־נה סעודת מצרה והזמר מתחיל אכלי משמנים כו' עד תמכור לצורך חנוכה משמע רסעודת מצרה היא (Resp. Jsr. Bruna No. 137). 4) vgl. über denselben Carmoly revue orientale II. p. 441 - 444 ואחד הבר שיר אכלו מתתקים וב' לאמר אותו בשבת חנוכה אשר י6 הוא בעיני כשירי חול וכאחד משירי הפורטים על הנבל ההומים ליין ולשכר 13 H תוכחת מגולה) ואגב אוכי־ה מה שהדפיסו ומי־ אכלו משמנים!כ׳ כל המבחין(6 ישתומם להתערב שיא וכוב והבל שיש בו חטא בתוך סידורי קדש ובחיבור תוכחת מגולה על קהלת קי־א שמו לץ היין ובילדותי שמעתי מאנשים חשובים חשביהו לשחוק שמחברו היה מכת לציס .ופוחדם ולשונו לינות שתים ויום אחד חוותו מוכח ומי שבידו למחות למדפיסים ה״ז משובח •(בארשבע 81 b)