Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1874-01-01 · I. (1874) · p. Seite 96

96 reich und als Eidam des angesehenen Procuratofs Manessier de Vesou 29) war es ihm leicht, in einer französischen Gemeinde ein Rabbinat zu erlangen, das er noch bei Lebzeiten seines Vaters mehrere Jahre hindurch bekleidete 30). Nach Matatia,s Tode zog er nach Paris, wurde mit Einstimmung des Königs (Karl VI.) zu dessen Nachfolger ernannt und in dieser Würde auch von den französischen Gemeinden anerkannt31) Fünf Jahre wirkte er friedlich und erspriesslich in seinem Amte, in den Gemeinden kam das Studium des Talmuds zur Blüte, und aus seiner Schule giengen in dieser kurzen Zeit drei Rabbinen, von denen einer Jehuda b. Elieser mit Namen bekannt ist, hervor32). Allein an Jesaia b. Abba-Mare, der schon seinem Vater gegenüber sich undankbar erwiesen hatte, fand er einen gefährlichen Gegner und Rivalen. Dieser erliess, nachdem er mit Jochanan Streit begonnen hatte, Brescia, zog nach Deutschland und erhielt von Meir b. Baruch halevi das Recht, in Frankreich die rabbinische Macht * zu üben, indem M. halewi alle Acte, die nicht von Jesaia oder seinen Schülern vollzogen wurden, für ungiltig erklärte33). Jochanan’s Stellung wurde dadurch sehr erschüttert, er konnte Jesaia, der ihm an Wissen überlegen war, nichts als seine bisherige Anerkanntheit entgegensezen. Die Jünger,! die ohne Ordination von Jesaia keine 29,) Lebrecht a. a. 0. S. 57 Anm. 2. 30) J. b. s. 1. c, נפרד מאביו וילך לו אל עיר אחרת וקבע שם ישיבה כמה שנים בחיי אביו. 31) 1b. ומורה הוראה מטעם המלך ויהקהלו|ת ib. נתמנה ודר יוחנן בשררה «קבלוהו עליהם זו בהסכמת״ קהלות צרפת וקבלוהו עליהם . .. מוזר״ר יוחנן נתמנה מן המלך ברצון הקהלות. 32) J. b. S. das. ועל אשר ערערתי זה ימים על המעשים ביני לבין עצמי ואולי בתוך עמי (33 נשמע פתגמי הוציאו עלי ה״ר ישעיה בר ר, אבא מרי להרבות שטנה וישם בלבו למשול עלינו בצרפת והשיג לפי הנשמע מרבו רב אשכנז אוהבו וגזר שתהיה שבטו וממשלתו על כל צרפת ושים רב אשר יקום לתפוס ישיבה בצרפת בלא רשות הר׳ר ישעיה יהיו כל הגטין והחליצות אשר יעשו לפניו פסול־ם וכליו כלי עברם. So stellt dies Jochanan (269) dar, ebenso 270 und J. b. S. 271.