Sulamith · 1809-01-01 · 2 Bd. 4 H. (1809) · p. Seite 285

85- - ״־־ שלשה פשר עד בני עשריס ־ אהובי ידידי ש*' תכיר אותי ויודע תשר ת״ל יש לי כרנבתי בכבוד ומקום מקיה להמיית מי ביעי, ודן תרבעה תבני מר למדו אייינות ויודעים קוקו היטב, עושים במלת כתם מידי יום ביומו, וחייכי למדי עמי תשר אנכי יושב בקרבם יק עשי־ והן שלשה השעתות יש אתנו אשר מר למדו היטב ועושים מלאכתם לעצמם, אף למדו מלאכתם לאתרים ־ וקי הכותב! התה עושים מלאכתם בכל חיני יופי והדר ׳ עד אשר מצאו חן בפיני תשר לת חמי טחנו המה לשלות להם חלתכתס ילעשיתס להם ־ .; ׳בעטראשבורג העיר אשר קדשים מקרוב באו לה מבני "מכו לדור שתה ׳ גס המה תחוו.בדרכי הישר להדריך בניהם כראוי, ואיש זאיש כפי חסת ידו אשד קננו ה' מתאמץ להוציא הונאות כפי ערכו ללמד את מו אומנותי גס אלה קציני העם נדב לבם לתת דבר קצוב לשנה מידי קדש בקדשו ומספיקין להם מזון לאלה בנים אשר לא משיג יד אביהם להוציא הוצאות מכיסם ׳ . .גיו״יז daß dicß dem Geiste unserer Religion kcincswcges entspricht. Wie oft wird nicht in Talmud selbst das Erlernen irgend eines nützlichen Gewerbes Empfohlen. Wer seinen Sohn kein Handwerk lernen läßt» heißt es ansdrücklich daselbst, ist gleichsam, als erzöge er ihn zu einem Räuber. Meine Absicht ist daher bloß die irrige Meinung derjenigen zu widerlegen, welche :*:׳ lhorichtcrweise glauben: Das Erlernen eines Handwerks M scy von keinem ersprießlichen Nutzen für den Juden. Wie wäre es möglich, wahnen sie, daß der jüdische Handwerker ז sich und seine Familie anständig ernähren könne, da er doch am Sabbath und an den Festtagen feiern muß, und übcrdicß auch an den christlichen Feiertagen nicht arbeiten kann. Mehrere Beispiele die ich anführm wiü, werden tl. Jahrg. s. Band. L