Sulamith · 1809-01-01 · 2 Bd. 2 H. (1809) · p. Seite 143

*43 ואליו ישיגו * וחה מאוד יפלא בעיני פל אנשי הדורת הראשונים אשר היו למיני בעת הגלות התל ה!ה, בעלי האוחה הגוברת והמתפארת באמונת דתם לתחור שהית מיוסדת על עיקרי אמונת ישראל. ובכל זאת הכבידו פולס פל גרי ישראל אשר באו לחבית ביל פג פיהם לענות אותם בכל חיני עינוי ולרדות בם בפרך אלה חפה ואלה מפה ־ אין יבמה הצטדקו מעלליהם הרעים! אין זה כי אס רוע לבב כהניהם ושריהם אשר הבאישו את ריחנו בעיני המלכים ובעיני ההמון, להתעולל עלילות ברשע, להתגולל ולהתנפל עלינו ולקהת אותנו ואת רכושנו ולחתות שם וזכר ישראל מן הארץ חלילה, לולי ה' שהיה לנו אשר לא עזבנו ולא נטשנו כהבטחתו ית' בתורה וחף גס זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא נעלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם נשח לבבנו בהלל ותודה אל אל בשמים ל הימים האלה אלפו ואינם, כמעט אבד זכרם חן הארץ י נפלה מהוה הסכלות והאולת מעל עיני העמים, וחור המדע והיושר נגה עליהם, גברו מעשה הצדקה והחסד בארץ. אהבת האמת והנכוחה משלי הלבבות‘ והנה גם עלינו עבר כוס ישועות, והיה אחונת פתנו תוסן ישועות תכחה ודעת גס לנו בית ישראל* ועתה אתרי אשר העמיס אשר בתוכם אנתנו, מושכים עלינו חוט של <וםד ואחת, ונותנים לנו יד האתיה והאהבה, פרצו גדר הנטוי וקיר הדחויה אשר זה זמן רב משנאת הדת הושמה לחסן מבדיל. בינינו וביניהם, דורשים בשלוחנו וטובתנו ודוברי שלום לכל זרענו, קוראים לבנינו בקריאה של אבה לשבת בין גדוליהם ולהתחבר אתם, וחפצים מאוד לשוס לנו שארית בארן ולהחיות חותנו לפליטה גדולה; מעתה עלינו לאהוב אותם בתמימות הלב, לא לבד אהבה־ ־הכללית־׳־־ כי־ חס ־ גס אהבת אתים ורעים‘ הלא אב אחד לכלנו ואל אחד בראנו, כמאמר מגיא ב?-^ דהנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, הלא פה אחד אנחנו ושפה אתת לכלנו, והמקום אשר אנחנו עומדים עליו אדמת קדש היא לנו ׳ לא אדמת נכר, היא אס כל חי אשר «רועיה תצמית בס לנו, כמונו כמוהם