Sulamith · 1807-01-01 · 2. Bd 3 H. (1807) · p. Seite 165

165 ■ 3ם מ:ם עבות מקול ויתמהו, נעמודונאזינו׳ דנהת למנימתו Daß tief im Thal ihm Waldströme Schweigen und horchen und staunen. Und itzt melodisch Ihm nachhaüen; לתאוות 3םץי למק, <נן_קךמת אור־־בקר יו^יעמו; משם ציון תעף בוא ברוך »! ופניה ח־זורו - י - Von Libanons umkranzten Höh'n, Früher gegrüßt vom Frühlingssonnenstrahl, Jauchzt ihren Gruß Dir die Muse» Sions Mus', und erröthet. . . והמית• מנצחי־־קדם מקול המה; VJV; V } ־J T T א$ך איתן והימן עתה ימבתו, 3י־־נךחו וךי״כנוריס1, ום.ים עבות לקול־־בךכהף ונהרו סלה. Aber es verstummt der hohe Hymnus; '. V Asaph, Ethan und Heman, des Alters Sänger, , Entgleitet der Harfe die Geisterhand, - . Und die Waldströme murmeln den Gruß nach.