Sulamith · 1834-01-01 · Achter Jahrgang zweiter Band zweites Heft · p. Seite 126

126 p'vld Löw. (Wien, 1839, gedruckt bei A. Strauß's ftl. Wittwe.) Eine in vielem Betrachte höchst interessante Schrift. Sehr interessant ist besonders darin die Ledensgeschichte Choriirs, die Schilderung seiner lobenswerthen Wirksamkeit in seiner Gemeinde und durch seine Schriften, und mit vieler Rührung lasen wir den Schluß dieser Schrift: ״Nun ein Wort an Euch, Gemeinden Israels," wie dieser tl>athigc Greis eben dieser seiner Wirksamkeit und seiner Hellen Denkart wegen, verfolgt wurde. Am Eingänge dieses Wortes sagt er: ״Höret die Worte Eures Bruders, eines 73- (setzt 76-) jährigen Greises, am Ende seines amtlichen Zubilats - Jahres. Mit des Propheten Samuels Worten (Sam. XII.) kann ich mit aller Bescheidenheit sagen: Ich hin alt und grau; hier bin ich; zeuget wider mich: Wer unter Euch kann auftreten und mich der Uebcrtretung, oder auch der Nichtachtung eines der Ritualgcsctze des Talmuds anschuldigen? Daß ich von vielen meiner Kollegen verfolgt worden bin, — hört die Veranlassung hierzu und urtheilt selbst" u. s. w. Vorzüglich aufmerksam müssen wir aber auf die hebräische Abhandlung dieses Rabbiners in dieser Schrift, in Betreff der von ihm den Israeliten crthciltcn Erlaubniß, am Sabbgth auf den Eisenbahnen fahren zu dürfen, hierdurch machen.*) Es scheint uns zeitgemäß und nothwendig, daß über diesen Punkt endlich etwas Bestimm- *) Der Anfang d«r hebräischen Abhandlung Chorins lautet: ולפי העלות הענן,יסעו בני ישראל* אשר שאלתני עוד, אס יש מקום להתיר ההליכה בשבת בעגלה הקדשה אשר מקרוב נתגלה התקבולה להוליכה ע״י קיטור ואד? אהובי! כתתי אל לבי דברי מרן הרמ״א (א״ק סי' רמ״ק) שהעלה הלכה כדעת ר״ת, שכל הליכה למקורה להרויק איכה דבר הרשות והוא בגדר מצוה, בפרט.בזמנינו שקשים מזונותיו של אדם ישר הולך בתמים(ואיכו מכנעני הארץ אשר בידם מאזני מרמה) ביתר שאת משא מעמסה, וכל שעה דוקקת עליו, וכל מה שיבטל הוא דבר האבוד * עיינתי על הדבר הזה ולפי ראות עיני במקור ההלכה הזאת בתלמוד וגדולי הפוסקים יש להתיר ההליכה בעגלה הזאת בשבתי(.Nun folge« die Gründe)