Sulamith · 1820-01-01 · Heft 2 · p. Seite 319

עזים ה:נפי לבב לא!ה» ־ וןמיר עריצים לחממות יקבילו יום אבל כבד מדי-גיל .ילבשו המה ישירו יום;נמים מי^ילי ג אני! אשיר נבור חיק שם לנח י• י ־• י •י ר¬ אתה ראה גבר מאס בלע נחם זדים לא בז קרא מנוח: — ... -י r ן V• ׳י■ “ ארז אדיר נשא ג?נע כחוח ה1ךה לגאי-יונים לכת הצנע הא בן־־הנריף גבר מרבה לסלה: לעד גילת לבב ולאות כבוד והדר אברהם די קולוניא du glaive et de l’incendie; leur colere impetueuse est semblable a la mer agit^e, et 168 gemissemens des mourans ajoutent aus: joies de leur triornphe. Leurs audacieuxfUtteurs ne 1'ougisseni point de ce- Idbrer par leurs chants la desolation et la ruine. 11s opposent leurs bonteuse allegresse a la consternation publique. Les natiöns pleurent et ils cliantent. Moi, je chante un lieros qui a su mettre des bornes a sä vaiilance. II est arrive, il a vu, il a vaincu. Sa grande äme a dödaigne la destruction; il n’a point repousse 1$ repenLir, et 11 a donnd la paix aux coupables. Cödre dlevö, il s’est montrd liuinble comtne I’arbrisseau, en opposant un exemple de moderation ä Torgueil des rebelies: Je chante le digne fils de Henris qui sait vaincre et par denn er. Par soll tres-lmnible, et tr^s-obdissanfc serviteur, > 16 Chevalier de Cologna, Grand-Rabbiii; President du Consistoire central israelite*