Sulamith · 1811-01-01 · 1 Bd.4 H. (1811) · p. Seite 270

Ree. findet hier die Bemerkung für nöthig, daß j e* der Religionslehrcr in mündlichem und schriftlichem Vortrage diesen Gegenstand recht sehr beachte und sehr auf seiner Hulh sey, daß er sein jugendliches Auditorium kein Wort hören lasse, das in ihrem noch reinen Gemüthe zu der unreinen Idee: den Menschen nach seinem Glauben zu beurtheilen, Anlaß geben könnte. ולכן השמתו בני! מלחשוב כאותם הפתאים ההולכים בחושך ולא ראו אור ה' / שחובב כל העמים המתנהגים בצדק ויוש)־,. ובמדות טובות ונכוחות/ והוא מצליח מעשה ידיהס, ונותן חלק עולם הבא לחסידיהם, ואנשי אמת שיש בם: והשמרו מלשנוא אותם׳ ולהזיקם בגופם, בממונם ובכבודם, או להכעיסם בדברים, להטעותם ולצערם, ותתנהגו עמם ברוח הן׳ באמת ואמונה ובלי רמיה, ותאהבואותם כמו שנאמר,: ואהבת לו כמוך — והונה עלינו לאהוב האומות אשר אנו יושבים בקרבם יותר משאר האומות. לפי שהאומות אשר בצל חסדם אנו חוסים, הם מאמינים במציאות השם, ושהוא ברא את העולם מאין ליש, ומשגיח על כל בריותיו ומרחם עליהם׳ מותן שכר טוב ליראיו ההולכים בתמים׳ ומעניש כל פועלי און ומאמינים בהשארת הנפש אחר פרידתה מן הגוף, ואוהבים את הצדק׳ ומתנהגים בחכמה ומוסר. ועוד שהם גומלים חסר עמנו, ונותנים לנו שארית ומחי' בארצותם. ואם אמרה התורה: ואהבת לו ולגר) כמוך, בי גרים הייתם בארץ מצרים׳ שאזרח הארץ ׳אהוב את הגר, על ■אחת כמה וכמה שהגר ׳אהוב את האזרח' שנותן לו מקוש לשבה אתו, ועושה הסד עמו למצוא מחיתו ומנוחתו בארצו, ואנחנו כגרים נחשבנו בין העמים ׳ שקבלו אותנו לשיבת כתבם׳ והובנים אותנו ושופעים אותנו בצדק ומגיגים עלינו: בן יגן ה' אדיקי צבאות עליחק : אמן —