Sulamith · 1811-01-01 · 1 Bd.4 H. (1811) · p. Seite 265

265 schehe, thuc auch deinem Nächsten nicht, welche beide Lehren in dem mosaischen Gebote: liebe d c i n e n N a ch st e n w i e d i ch sc l b st, enthalten sind — sehr ans Her; gelegt. Dei dieser Gelegenheit wird der Un« terrichtete darauf aufmerksam gemacht, daß alle geselligen Wieble» sowohl gegen Israeliten als Nichtisraeliten in Ausübung zu bringen seyn, indem sie von uns, und wir von ihnen in keinem Stucke unterschieden sind, außer, daß es der Gottheit gefallen sich den israelitischen Vorfahren auf Sinai zu offenbaren und ihnen vortreffliche Gesetze zu geben. ״Hören wir hierüber Moses eigne Worte: Gött liebt au<A alle Völker; die Heiligen jedes Volkes sind in seiner Hand, sie beugen sich willig unter seiner Leitung, tragrir geduldig seine Fügungen: uns aber hat Moses die Lehre «»geordnet, zum Erbtheil der Versammlung Jakobs *)." Alle haben also Anspruch auf die unendliche Güte und der Vorzug Jakobs besteht nur darin, daß sie durch Mo. scn die göttlichen Gesetze erhalten haben. Ree. gestehet, daß *) ובן נאמר: אף חובב עמים, כל קדושיו בידיך׳ והם תכו לרגליך, ׳שאו מדברותך, תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב. הרצון׳ שהש״ית חובב ואוהב כל העמיס. וכלקדושיהם הם בידו, כמו שאמיו חכמינו: חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא• אם הם תכו לרגליה' ׳ נושאים מדברותיו והנהגותיו, שהם כובלים כל מה שגוזר עליהם החפץ העליון ברצון, ואינם מתלוננים עליו׳ אז השי״ת אוהב אותם ומיחס עליהם מאיזה אומה ואמונה שיהיו• אבל יתר עליהם קהלת יעקב, שלזרעו נתן ה' התורה הקדושה למורשה ולנחלה ע״י משה עבדו. ואיך יעלה על רעת אחר ממנו ח״ו לשנוא את מי שחובב ה"!— HI. Jahr«. 2. Barrd 7.