Sulamith · 1811-01-01 · 1 Bd. 3 H. (1811) · p. Seite 210

310 Cs ist wahrlich hohe, wenn nicht die höchste Zeit, daß die Frömmler im Volke diese und ähnliche geläuterte Sprüche der begeisterten Redner mehr zu beherzigen ange« halten werden, Zeit, daß sie lernen: Seinen Bruder lieben heißt auch seinen Vater im Himmel lieben, und daß die Hand, die jenen schimpflich behandelt, nicht würdig sey, sich zu diesem zu erhe« den; daß die Zunge, die von jenem übel redet, nicht verdient, diesen anzurufen, und daß der Fuß, der Unheil zu verbreiten eilet, das Haus Gottes nicht betre« ten darf, das nur die besuchen dürfen, die, wie David sagt, aufrichtig wandeln, nie verläuniden, und nie dem Nächsten Böses zufügen. - ש (Der Beschluß felgt.) 7m אחרי אשר הקן את אשר העוה לרעהו, והיטיב לבו, ונרצה אדיו• ושניתי הדבר חוה, בעבור ראיתי עיש בני אדם הצמים ובוביב, מרבים בתחנה ובתפילה, כופים כאגמן ראשם, ואולכז ז<ת החמס והגזל ל» ירחיקו מאהליהם, ועור ידם נטוי' ל־^הסיג גבו?■* י רע בערמה, ועוד לשונם תהלך במסתרים, להלשין על טי שגמלו הסר עמהם, ולחרף את כבודם• הן המה אשר שבע תועבות בלבם, ובעיניהם יקרצו יראת ד׳• הן המה המתחסדים׳ הצבועים, אשר בשפתכם יכבדו אלקי׳ כל היום, וברוחם בווים כל דבר אטה• השטרו מהם מאוד! כי אותם שנא ה׳, ועליהם אמד הנביא: (ישעי) הכזה יהי' צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו: הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע: הלזה הקיא צום ויום רצון לה׳: הלא זה צום אבחרהו פתח דורצבות רשע ההר אגדות מוטה ושיה רצוצים חפשי זכל מוטה תנתקו: הל*■* פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תניא ביה כי תראה ערם ובסיתו ומבשרך לא תתעלם : אז יבקע כשתד אורך וארכתך מהרז-: הצמח והלך לפניך צדקך כניד ה'יאספך: אז תקר» זה' יענה השוע ויאמר הנני