Sulamith · 1810-01-01 · 1 Bd. 6 H. (1810) · p. Seite 426

426 יקד וריש את פד רעה י; ק <:ד המלך חללו של עילם כרוק הכיב־!, שעי׳י חסך’גופים7 אס'דומים בדומים אי גחתכגדים, כחי עץ רך נעץ קשה/ או נחל כי!נ[ וכרוחה/ שכיני אש יתחלפו• והגל אולי אף ע״י חכוך דעת איש בדעת רעהו יהיה איר לישראל במושכותה תישר תשכת ההרגל ההם ויתכקחו• עידהם ויוכו לראיתאת אור האחת נזכיתו ובבהריתו / כאשד שש אותו אלהיס לעיני כל איש אשר איננו נגוע ומוכה כסנורי השתיות / ויהיה אך טוב לבית ישראל י דברי השואל כעני! וחלפה לתשובת החשיב כהלכה־ עזיאל'! עכרדיבאקקא• "שאלה א' אם אחגס לפי דעת חכמינו הראשונים עס האתרוגים/ צריכים אנתלו לדקדק בתפלה וכק״ש שלא ירפה החזק ולח יחזק הרכה וכו' (עיין) רמבם הלכות ק" ש פרק ב/ הלכה ט') - ואף הקורא חת שחע ככל לשין צריך להזהיר חדנרי שבוש שגאיתי הלשון (שם הלכה יוד) / ש״ץ שקירא לאלפי! עיינין ולעיינין אלפץ מעבירין אותו, גס העלג באינו יכול להוציא אותיות כתיקונן, אין חחנין אותו ש״ץ (שם פרק ת' הלכה י״ב), וכן לפי דעת הב״י א״ח סימן ס״אפ״קכ״ב) בפסוקי חמרה, לפי לעת הריחא (שם) ה״ה הקורא נתנ״ך יש ליזהר בזה: יש מקום לשאול, מרוע אנחנו נית ישראל יושבי ארצית אשכנז ופוליניא מבטים גם אותיות גס נקודות רבות שלא במשפט לשון עבד, נגד מנהג אחינו בני ישראל, יושבי איטליה וסכרד וכל ארצות המזרח והמערב י ואין יוצאים אנחנו בקריאה משובשת כזו ידי חובת ק״ש ותפלה וקריאת ם״ת? והראיה בקדיחתיט «זשובשת ושפת עלגים. היא, היות כל פרת ישראל בכל תפוצת הגולה — חוץ חמי אשכנז ופולוניא עם כבדי שפה נלעילשון, המשחיתים גס את נופם לשון ארצם וגס את יהי לשין עבר, ואינם יזדבריס לא אשדודית ולא יהודית, כ״א צנלה שפתם, פד כי כל השומע יצחק להם—■גס הטיס אשר סביבותינו מבטים את האותיות עק ת׳וע' והדומים׳ וכל הנקודות כגון קחן וחולם, בענק אשר גטוינו בלשון אחר יחשב להס, ונהיית אנחנו יושבי אשכנז, ופולנית החעסיב,