Sulamith · 1810-01-01 · 1 Bd. 2 H. (1810) · p. Seite 107

207 י •ש1ןס הבד־1?צדק ולאומים?מישרים! הנה שקטה האךן מהמלחמה, החרב שבה אל תערה. לא תרע עוד ולא תשהירת בלבולנו; נם אדונינו המדף שב לביתי לטוב לנו ולבנינו. אנא! ואמן נא עתרה בנו את הדבר אשר דבר עבדך החכם מנל אדם?דרותיו, לאמיר: ני ארז אשי ואהב י; ייוביה ו?אב את בן לרצה• הנון ורחום! אתה ס1מף'לד קולף, ולא תעזוב בל אשר לא יזנה. משלום נקשו , מקננו נא וחזקנו לבלתי קוץ בתובךןתף,נל עינינו לנכיטה את הטיוב אשר ילדך למי הרעה?אחריתם, ונדעה ני טוב לנו ני ענינו.ללמען נלמד הקיף. להי ה?ךף ך־ינהסנו, וכאשר שבית שלום בארץ, נן תשפורת שלום T : * 1! I V T T T T — T V : בקרבנו: יבוא נא מהרגלי הסירך מלבנו, וינוח בדבבינו, למהה .דמעה מעל בל פנים , ולנים יגון׳ ו אנה דת, לא תזנרנדה ולא תעלינה עוד על לב, למען ישמח המלך בנו, ואנחנו נגילה בישועתו!1: 1 — — j «; ־־ -r Iw־ t f י -ד " V- זמרה ינהונו באיהורת ־v«יייל^י־י* השל! ז“ ד •1אוד ־ ז 1 i-י ־ ־ v! .• ׳ שלה אורף נאמתף, ישד, ידריבונו בנתיב מ*צ •דבר, ועול לא למצאי בתוכנו, והלם Sys אצרנו ולכמה ודעת וידאת אליהים, ולא לדליה עוד שארית לשראל למשל ולשנינה בין העמים. העבר עינינו סראיוות שוא, ואל הצל מפינו ךבר אמת;?־־1ב מהוד ברא 12S,?־1אהוב כל ישבי.ארץ מגורנו, r; t ־ v v . t vt v / r ו : י f ולעזר איש־ את רעהו, למען דעת קל עמי הארץ, י .״' 2 H