Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 15 (1928)
- Issue
- Heft 5-6 (Mai 1928)
- Date
- 1928-05-01
- Page
- Seite 342 (sequence 98)
- Language
- German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 75% known words query
- IRI
…/2292929-2293057-2293061--09855-2303146- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
342 Zur Würdigung der Wirksamkeit usw. in Ungarn, bei den extremen Richtungen nur schaden könnte. (In Parenthese sei bemerkt, daß auf zweimaliges Verlangen hin dennoch Hildesheimer die gewünschte התרה einsandte, dieselbe befindet sich ebenfalls in meinem Besitze und ist vom Jahre 5638 datiert.) Und nun folge hier der Originaltext des kulturhistorisch bedeustamen Briefes. Den heiligen Schmerz eines solch edlen, tiefverwundeten Herzens, wie er in diesem Schreiben zur Äußerung gelangt, wollen wir mit einer wörtlichen Übersetzung nicht profanisieren. Man muß das Original verstehen, um die ganze Tiefe jenes wehdurchzitterten Ausrufes voll erfassen zu können. Hier nun jenes Schreiben im Wortlaute: Dr. I. Hildesheimer Rabbiner und Seminar-Direktor Berlin Qipsstraße 12 a בעה״י ב״ג אדר לראות בטובת בחוריך לפ״ק• שוכ״ט לתלמידי הרבני המופלג כקש״ת מהור׳ עמרם ני, בק״ק האלאשיע״א• אחדש״ה יראה מתוך הלוטי׳ החוזרי׳ שקבלתי מקרתו מיום א׳ פ׳ כי תשא ורציתי למלאות מבוקשו עכ״פ בזה להשיב תומ״י אכן ד׳ אמר ותהי להביא עלי ועל משפחתי ימי׳ של צער ויגון לקחת מעמנו גיסי התורני הצדיק מהו׳ שניאו׳ זיסקינד הירש בק״ק האלבערשמאדט צדיק ד׳ בכל דרכיו וחסי׳ בכל מעשי׳ ומחוייבים אנחנו להצדיק עלינו את הדין והוא ברהמיו יגדור פרצת עמו ישראל ויסיר ממני ומביתי כל צער ויגון אכי״ר• - וע״ד מבוקשו צר לי מאוד ולא אוכל למלאות אותו ולא אכחש תחת לשוני טעמי ונמוקי והוא שאני מן הצנועים המושכים ידיה׳ מנתע׳ התרת הוראה ומעולם לא נתתי רק מעט מזעיר ונער יכתב׳ מספרם וע״פ הרוב אף לאותן תלמידי׳ לא נתתי אות׳ שהתגוריע אצלי כמה שנים עד כלות הכנתם לשבת על כס רבנות ושאין להם סמיכה בזה רק עלי• וידידי כב״מ אין צריך לדידי ולדכותי כאשר כתב לי בעצמו שיקבל הת׳ הור׳ מרבו הנאב״ד דק״ק פ״ב ומחותנו זקנו הגאון אבדק״ק פאקש ומה שכתב שלדעתו יהי׳ לו עזר גדול אם יקבל דווקא ממנו אני אומר לו שלא די שאיננו כן רק להיפך דממ״ג להמשמאילים אינו פונה ידידי ני׳ ח״ו (ובלא זה אני כקוץ בעיניהם יותר משום אחר ולא על חנם) ולהמימיגים אני ותלמידי וכל ה״סעמינאר הכשר" הם כנחמצים ועכ״פ כחשודים והם שפכו חמתם ובזיונם כבד וכמ׳ פעמים במ״ע טראדיטיאנעללעס יודענטום לעת מצוא מ״ע הזה ובל״ס עוד עתה במ״ע שבת אחים ובאשר כבר זה כמה שנים העירו כל חמתם עלי פעמים אין מספר ואין שום אחד שפוצה פה נגדם ע״כ אף כי אינני זז ע״י כל זה מדרכי אף זוז כ״ש (ונראה מי עשה יותר לה׳ ולתורתו